הטמעת הנורמה במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 – מודל הערכים והאינטרסים
בראשית שנות ה-90 של
המאה ה-20 עדין נשמעו דעות רבות, בקרב מנגנוני הבירוקרטיה הבינלאומית אשר פעלה
במסגרת מבנה חברתי נתון, אשר אמנם הכירו בכך ששוחד בינלאומי אינו עומד בקנה אחד עם
פיתוח, התקדמות וצמיחה גלובאלית, אך קיבלו את קיומו כמצב נתון ולא בעייתי במיוחד,[1] ולא ראו
סיבה לפעול למיגור התופעה ולאפיונה כרעה חולה במבנה החברתי הגלובאלי.[2] ההבנה
שעוד באותה תקופה נשמעו דעות סותרות לגבי ההתייחסות לשוחד בינלאומי, מעניינת ואף
מפתיעה לנוכח השינוי הדרסטי שחל רק זמן קצר לאחר מכן, אשר כלל שינוי גישה מהותי,
במסגרתו עמדות לפיהן שוחד בעסקאות בינלאומיות מהווה מצב נתון שאינו מושא להתייחסות
מיוחדת, כמעט והוקעה מהשיח הלגיטימי והוקעה לשולי הדיון האקדמי והפרקטי. מצב זה
מפתיע על אחת כמה וכמה לנוכח עמדה של ארה"ב, אשר ניצבה נבדלת ובודדה
בהתייחסות המוצהרת והפורמאלית שלה לתופעה. עם זאת, נראה שבאמצע שנות ה-90 של המאה
העשרים, ניתן להצביע על שינוי מגמה בגישה הבינלאומית כלפי שוחד לעובדי ציבור זרים
בעסקאות בינלאומיות, כשחרף השינוי באופן בו הקהילה הבינלאומית התייחסה לתופעה,
עדין השינוי בגישה לא השפיע על מעמד המבנה החברתי שאפיין באותה תקופה את מדינות
המערב הגלובאלי, שהתאפיין בגישה של דמוקרטיה נאו-ליברלית.[3]
יש לציין שמתעורר קושי למצוא
אינדיקציות אמפיריות להיקפי שוחד ומדדים אמפיריים אשר בוחנים את היקפי השחיתות
בכלל וקבלת השוחד במדינות, בפרט לפני אמצע שנות ה-90 במאה ה-20, עת הוקם ארגון Transparency
International בשנת 1993. לכן
האופן בו אופיינה בעיית השוחד בעסקאות בינלאומיות התאפיינה בעיקר בניתוח תיאורטי,
והיעדר מידע אמפירי. ניתן להניח שמצב זה השפיע גם על האופן בו השוחד בעסקאות
בינלאומיות נתפס על ידי מקבלי החלטות ומובילי דעה שונים. עם זאת, קיום מחקרים
אמפיריים לגבי שוחד בעסקאות בינלאומיות קידמו את התפיסה לפיה מדובר בתוצר של גריפת
רווחים מבלי להניב ערך, תוך ניצול עיוות במערך הפוליטי והכלכלי.[4] כמו כן,
למרות שניתן להצביע על הנחות שונות לגבי הסיבה שישנה שחיתות בינלאומיות, נראה כי
בקרב רוב החוקרים האקדמיים הייתה תמימות דעים שתופעת השוחד גורמת לנזקים כלכליים
כתוצאה מפגיעה בצמיחה והפחתה בהשקעות.[5] לאור האמור, טענה אפשרית הינה כי
הגישה האקדמית המאפיינת את אמצע שנות ה-90 ואילך, מביאה לידי ביטוי את הגישה של
הקהילה האפיסטמית הנאו-ליבראלית ומביאה לידי ביטוי את תפיסות היסוד של קהילה זו,
שהינה בעלת עוצמה פוליטית, ידע טכני ומזוהה כקהילה מקצועית ובעלת סמכות.[6] ההשפעה
של קהילה אפיסטמית על נורמות בתחום אכיפת מתן שוחד בעסקאות בינלאומיות כבר נבחנה
בהקשר נקודתי, ועלה כי ניתן להצביע על כך שלזו ישנה השפעה על האופן בו מדינות
אוכפות את האיסור על מתן שוחד לעובדי ציבור זרים בעסקאות בינלאומיות.[7] ניתוח
מעניין של טענה זו ניתן לראות במאמרם של Abbott and Snidal,[8] אשר חרף
היותו מאמר מראשית שנות ה-2000, אשר יצא שנים ספורות לאחרת החתימה על אמנת ה-OECD, מציע פרספקטיבה מעניינת לניתוח הערכים
והאינטרסים הניצבים בבסיסה של האמנה והחקיקה שחוקקה במדינות השונות מכוחה. Abbott and
Snidal יוצאים מנקודת
הנחה שלמרות שהבחירה הרציונאלית מסבירה היבטים שונים בקידום חקיקה בינלאומית, היא
אינה מקנה הסבר מלא וכולל. את ההסבר המשלים לקידום חקיקה בינלאומית מבקשים Abbott and
Snidal לבחון במסגרת המניעים
של השחקנים השונים בכלל, והערכים הנורמטיביים המניעים אותם בפרט, כשלטענתם ניתן
להבין קיומו של משטר משפטי רק כשלוקחים בחשבון את המניעים האינטרסנטיים
והנורמטיביים יחדיו. על מנת להוכיח את טענתם, Abbott and Snidal פיתחו מודל המציג את האינטראקציה בין שחקנים
"ערכיים" ושחקנים "בעלי עניין – אינטרסנטיים", וכיצד הלוגיקה
הניצבת בבסיס ההתנהלות שלהם ואסטרטגיית הפעולה שלהם מניעה את התהליכים הפוליטיים
הנמצאים בייסוד החקיקה, הן בסוגיות נקודתיות והן במסגרת יחסי הגומלין בין השחקנים
השונים לאורך זמן. על מנת להוכיח את המודל המוצע והטיעון הנגזר ממנו, בחרו Abbott and
Snidal לנתח כיצד ניתן
להבין בצורה מקיפה נקודות מפנה שונות בקידום ופיתוח אמנת ה-OECD,
והגיעו למסקנה שניתן להסביר את נקודות המפנה השונות באופן מלא, באמצעות יחסי
הגומלים בין ערכים לבין אינטרסים. בעשותם כך, Abbott and Snidal שילבו ניתוח של הבחירה הרציונלית, יחד עם
גישה נורמטיבית המבוססת על האסכולה הקונסטרוקטיביסטית, על מנת להציג פרספקטיבה
נוספת לתהליך החקיקה הבינלאומית. Abbott and Snidal
מגיעים למסקנה שלא ניתן להבין את תהליך החתימה על אמנת ה-OECD,
או בנימה ציורית יותר, את "הסיפור" של אמנת ה-OECD,
מבלי ניתוח ובחינת האינטרסים והערכים של השחקנים השונים בתהליך. כמו כן, ערכים
כמניע לפעולה צפויים להוביל להתנהלות שונה מאשר אינטרסים כמניע לפעולה. יש לציין
שישנה התייחסות לכך שלעיתים היכולת להבחין בין ערך לבין אינטרס כמעט ואינה קיימת,
מכיוון שברי כי האינטרס של שחקן הינו לקדם את הערך המאפיין אותו.
[1] The Hollowness of Anti-Corruption Discourse, לעיל
ה"ש 182, בעמ' 183-4.
[2] Between Corruption, Integration, and Culture, לעיל
ה"ש 181.
[3] Elitza Katzarova, From global problems to
international norms: what does the social construction of a global corruption
problem tell us about the emergence of an international anti-corruption norm,
70 Crime L. Soc. Change 299, 300
(2018) ; כמו כן, ראו למשל מחקר שביקש לבחון את הקשר בין מדינות בעלות
מאפיינים נאו-ליברלים לשחיתות בתקופה דנן, והגיע למסקנה כי ניתן להצביע על כך
שמדינות בעלות מאפיינים נאו-ליבראלים אכן מושחתות פחות: John Gerring, Strom C. Thacker, Do
Neoliberal Policies Deter Political Corruption?, 59(1) Int'l Org. 233 (2005).
[4] Corruption as an International Policy Problem, לעיל
ה"ש 193, בעמ' 181; Gabriella
R. Montinola, and Robert W. Jackman, Sources of Corruption: A Cross-Country
Study, 32(1) Br. J. of Poli. Sci. 147, 150, 154, 168 (2002); Susan Rose-Ackerman, The Political Economy
of Corruption, in Corruption
and the Global Econ. 31, 40 (1997); Susan Rose-Ackerman, Corruption: A Study in Political Economy
80 (1978); Corruption
as an International Policy Problem , לעיל ה"ש 193,
בעמ' 59.
[5] לעניין זה,
ראוי לציין את אחד מהמחקרים המובילים, אשר תרמו לביסוס גישה זו: Corruption and Growth, לעיל
ה"ש 26, בעמ' 705.
[6] בהתאם לטענתו
של הס לגבי יחסים בינלאומיים, ראו: Peter M. Haas, Introduction:
Epistemic Communities and International Policy Coordination, 46(1) Int'l Org. 1, 3 (1992).
[7] Tyler Girard, When Bribery is Considered
an Economic Necessity: Facilitation Payments, Norm Translation, and the Role of
Cognitive Beliefs, 22 Int'l Studies
Perspectives 65, 69-70 (2021).
[8] Kenneth W. Abbott and Duncan Snidal, Values
and Interests: International Legalization in the Fight against Corruption,
31(S1) The J. of Legal Stud. S141
(2002).
תגובות
הוסף רשומת תגובה