מינוי שופטים בישראל וההשלכות החברתיות

 לתחילת המאמר: המשפט הפוליטי והחברתי בישראל – תמונת מצב על פרשת דרכים

לחלק הקודם: שינוי תפיסת עיקרון השוויון כבסיס לשינוי חברתי מעמיק

חשוב לציין שהמבנה הפוליטי-כלכלי בישראל לא התהווה בחלל הריק, ומהווה תוצר של התפתחות איטית והשפעות החיצוניות לחוק ולמשפט עצמם, הן לנוכח תהליכים ואירועים פנים מדינתיים והן כתוצאה מהשפעות והשלכות בינלאומיות וגלובאליות, קיומם של מתחים פנים חברתיים, השפעות פוליטיות סותרות ושיטת בחירות שמבטיחה כוח לא פרופורציונאלי למיעוטים, אשר בוחרים לקחת חלק פעיל במגרש המשחקים הפוליטי. בדומה למדינות דמוקרט-ליבראליות רבות, נערך היזון חוזר תמידי בין המשפט לבין הפוליטיקה, כשבתווך ניצב הציבור והחברה בכללותם. נראה כי ניתן להתייחס למקורות ההיסטוריים של העם היהודי והיותה של ישראל למעשה במלחמה תמידית,[1] שלעיתים העצימות שלה מתגברת, כגורמים מעצבים משמעותיים בישראל (לצד שורה ארוכה של גורמים נוספים). למרות שלא ניתן להתעלם מהחשיבות של ההכרה במדינת ישראל כבית של העם היהודי, וגם לא ניתן להתעלם מכך שהיותה של ישראל בקונפליקט צבאי תמידי ומתמשך, מהווה גורם שההשפעה שלו על מערכות השלטון והחברה בישראל הינה בלתי נמנעת, אני סבור ששני גורמים אלו לעיתים מהווים בסיס להנצחה של תופעות והחלטות שאינן מאוזנות ומנציחות את המתח החברתי והפוליטי הפנימי בישראל. כך, מחד, מכוח נימוקים של שמירה על צביונה היהודי של מדינת ישראל, ישנה הכרה בזכותם של לומדי תורה שלא להתגייס לצבא (וזה מבלי שמדברים על הסוגייה המורכבת של חיוב מיעוטים ערביים לתרום לחברה במסגרת שירות אזרחי), אשר נמצאת בימים אלו בעיצומו של דיון משפטי, ומאידך ישנה הכרה בפגיעה בזכויות יסוד במקרים מסויימים, בטענה שמדובר בפגיעה הכרחית לצורך שמירה על ביטחון ישראל.[2]

 

סוגייה חשובה נוספת שראוי לציין, והוכרה כבעלת משמעות רבה לגבי האופן בו החוק מתעצב ומתפתח, הינה האופן בו ממונים שופטים והמשמעויות הפוליטיות של מינוי שופטים. בשנים האחרונות שאלה זו קיבלה משמעות רחבה בארה"ב.[3] שאלה זו הפכה בישראל ללא פחות מהרת גורל בשנת 2023. נכון למועד כתיבת שורות אלו, לאחר פרישת שתי שופטות בית משפט עליון שנחשבו שליבראליות, בבית המשפט העליון רוב שמרני, ועדין לא ברור האם וכיצד תיפתר המחלוקת לגבי מינוי שופטים. עם זאת, מתקבל הרושם שניתן לקבוע כי שאלת מינוי שופטים הינה שאלה הרת גורל לגבי אופייה של מערכת המשפט. מכיוון שמעמדם של חוקי יסוד וסמכות בית המשפט לבטל חוקים מהוות סוגיות מורכבות ושנויות במחלוקת בישראל, הרי שברור שלזהות השופטים והשקפות העולם שלהם השפעה רבה על האופן בו תתעצב מערכת המשפט בישראל.

 

לאחרונה התברר כיצד קיומו של רוב של שופטים שמרנים בבית המשפט העליון בארה"ב, יכול להיות בעל משמעויות מרחיקות לכת לגבי זכויות אדם בארה"ב, וכיצד ניתן לשנות מוסכמות יסוד לגבי זכויות יסוד והיקפן. עם זאת, לאחרונה נוכחנו שיתכן שמינוי שופטים עלול להשפיע לא רק על היקף זכויות יסוד, אלא בעל פוטנציאל להשפיע אף על אופייה של המערכת הפוליטית של המדינה ואף להשפיע על פניה של החברה בכללותה.

 

ישנן מדינות מערביות ליברליות שיכולות להתמודד עם מורכבות סוגיית עמדות השופטים ואופן בחירתם ממספר סיבות: ראשית, מדינות שיש להן בסיס חוקתי מוצק ויציב, אשר יכול להגביר את הסיכוי שגם אם יש רוב מובהק לשופטים שמרנים או ליבראליים, אלו פועלים בסביבה פוליטית מרוסנת, אשר היכולת שלה מלכתחילה להשפיע על היסודות החוקתיים מוגבלת. במקרה כזה, למרות שאין מחלוקת שקיומו של רוב בבית משפט לשמרנים או לליבראליים צפוי להשפיע על אופייה של פסיקת בתי המשפט, עדין יש קו גבול ברור ומוחלט שגם שופטים שמרנים או ליבראליים לא יוחלו לחצות במסגרת פסיקה הנמצאת במתחם של החלטות שיפוטיות סבירות. לדוגמה, אמנם ראינו כיצד בארה"ב פסיקה שלא אפשרה איסור על הפלות השתנתה, ונקבע כי מדינות רשאיות להגביל את הזכות להפלות. עם זאת, בית המשפט אינו אוסר על ביצוע הפלות, אלא קובע שמדינות רשאיות לחוקק חקיקה שתגביל את הזכות להפלות. כמו כן, בארה"ב כמה מזכויות היסוד מעוגנות ביסודות השיטה באופן מובהק ועוצמתי, ובראשן ראוי לציין את  הזכות לשוויון והזכות לחופש ביטוי, כך שהסיכון שבית משפט מוטה פוליטית יפגע בזכויות אלו, נמוך יחסית.

 

להבדיל, במדינת ישראל אין זה המצב. רוב חוקי היסוד ניתנים לשינוי באמצעות חקיקה ברוב רגיל, ולמעשה גם את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו,[4] ניתן לשנות ברוב רגיל. בנסיבות אלו, הסיכון בישראל של השפעות פוליטיות על מינוי השופטים, הינו בעל משמעויות שונות מהמשמעויות של מינוי שופטים באמצעות גורמים פוליטיים.

 

שנית, קיומה של אלטרנטיבה: אני סבור שבארה"ב קל יותר לבית המשפט לקבוע שלמדינות יש זכות לאסור הפלות (למשל), כשבית המשפט מודע לכך, שישנן מדינות בהן ישנה התנגדות רבה להגבלת הפלות. כלומר, סביר להניח שבית המשפט מודע לכך שגם אם מדינה אוסרת לבצע הפלות, קיימת לאישה המעוניינת לבצע הפלה חלופה יחסית זמינה, שנמצאת בהישג ידן של נשים רבות (גם אם לא לכל הנשים).

 

שלישית, תחלופה פוליטית לעיתים מגבירה את הסיכוי שהיכולת של הממשל להשפיע לאורך זמן על אופי השופטים יחסית מוגבלת. בעוד בחלק מהמדינות המערביות ישנה תחלופה יחסית רבה של המפלגה השולטת, מה שמגדיל את הסיכוי שגם אם במשך מספר שנים ימונו שופטים בעלי מאפיינים מסוימים, לאחר חילופי השלטון יתמנו שופטים בעלי גישות אחרות, ובסופו של דבר צפוי להישאר איזון יחסי בגישות השופטים הממונים. מאידך, במקרה שיש מפלגת שלטון הנמצאת בשלטון לתקופה ארוכה, הדבר עלול לגרום לחוסר גיוון במערכת המשפט ולפגוע באפקטיביות של הביקורת של מערכת המשפט על הרשות המבצעת.

  

רביעית, לאחרונה נוכחנו במדינת ישראל עד כמה שלמערכת המשפט והאופן בו זו מעוצבת ומתפתחת יכולה להיות השלכה על המבנה חברתי, בעיקר שמלכתחילה מדובר במבנה חברתי עדין ושברירי. פגיעה זו יכולה לבוא בשורה ארוכה של אופנים, ובין היתר להשפיע באופן משמעותי על אופן והיקף ההגנה על מיעוטים.

 

למרות שאני סבור שמערכת המשפט הפגינה במקרים רבים אומץ שיפוטי ניכר והיוותה גורם חשוב ורב משמעות, אשר הצליח למנוע פגיעה בשוויון על ידי רשויות השלטון ותיקון עוולות היסטוריות מורכבות, עדין מתקבל הרושם שגם מהלכים אמיצים ושוברי שוויון נערכו במסגרת הליברליזם הקפיטליסטי היסודי, ותוך שימור מבנים שלטוניים, פוליטיים וכלכליים,[5] שקיומם מבטיח שהסיכוי לכך ששורה ארוכה של בעיות חברתיות, מעמדיות, ביטחוניות ופוליטיות לא יפתרו, ואף רק יחריפו בדרך הבטוחה להגעה לנקודת הרתיחה שארעה בשנת 2023 – נקודת רתיחה שהחלה במשבר פוליטי, שבמהרה הידרדר למשבר מבני כולל, בעקבותיו הגיע משבר חברתי ומעמדי וסיימנו את שנת 2023 עם משבר בטחוני חמור. הנצחה של מבנים שלטוניים וחברתיים שבריריים, אשר נשענים במידה רבה על קיומן של פשרות על גבי פשרות, מצריכה רק שינוי קל באיזון העדין, על מנת ליצור כאוס בשורה של מערכות. עם זאת, בראשיתה של שנת 2023 התקבל הרושם שאין מדובר בהפרה עדינה של האיזון, אלא בשבירה של מערכת קונסטרוקטיבית, ובנייתה מחדש באופן שונה לגמרי.

לחלק הבא: התגבשות והתקבעות המבנה הפוליטי-חברתי בישראל

---

[1] למעשה בישראל מוכרז מצב חירום תמידי מכוח סעיף 38 לחוק-יסוד: הממשלה, ס"ח תשס"א 158, אשר מוארך מעת לעת. עם זאת, לאור השנים נעשה שימוש רב בכלי תקנות שעת חירום גם לצורך הסדרת סוגיות כלכליות. ראו למשל: יואב מחוזאי "רגולציה כלכלית באמצעות סמכויות חירום: ישראל, 1974-1985" מסדירים רגולציה: משפט ומדיניות 397 (2016). בהמשך נעשה שימוש בתקנות שעת חירום אף לצורך הגבלת זכות השביתה, ראו למשל: תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התש"ע-2010, תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית), התשע"ז-2017, וכמובן השימוש הנרחב שנעשה בתקנות שעת חירום במהלך השנים 2020-1 לנוכח התפשטות נגיף הקורונה, במהלכו הותקנו עשרות תקנות, ראו: שרון ידין "הפרדוקס הדמוקרטי של תקנות הקורונה" משפט וממשל כד, 31 (2022).

[2] ראו למשל: בג"ץ 466-07 ח"כ זהבה גלאון מר"צ-יחד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סה(2) 44 (2012)

[3]S. I. Strong, Judging Judicial Appointment Procedures, 53 Vanderbilt L. Rev. 615 (2021).  

[4] חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

[5] נראה שניתן להשוות את המורכבות במידה מסויימת למתח בין אינטגרציה של מיעוטים והאופן שזה מתנגש עם יסודות ליברליים במדינות אירופאיות, ראו למשל: Schirin Amir-Moazami, Liberal-secular power and the traps of muslim integration in Western Europe,   וכן כתופעה גלובאלית, ראו למשל ב: Liberal Democracy Into the Twenty-first Century: Globalization, Integration and the Nation-state