סיכום - לקראת סדר משפטי חדש

 לתחילת המאמר: המשפט הפוליטי והחברתי בישראל – תמונת מצב על פרשת דרכים

לחלק הקודם: המעבר למשפט של יחסי כוחות ושוויון מהותי

לסיכום, אנו חיים בספירה משפטית שהתבססה במהלך עשרות השנים האחרונות כתוצאה מתהליכים מורכבים פנים מדינתיים והשפעה מתהליכים והתפתחויות במדינות שונות. תפיסות ליברליות התגבשו לתפיסות נאו-ליברליות, ואלו השפיעו באופן משמעותי על תפיסת הכלכלה והשוק, כשתפיסות אלו מחלחלות ולעיתים מהוות חלק אינטגראלי מהמשפט הציבורי והחוקתי. עם זאת, לנוכח מבנה חברתי, ביטחוני ופוליטי מורכב במיוחד במדינת ישראל, מדובר היה במבנה משפטי שברירי, רגיש ועדין. מבנה זה, על המתחים, הקשיים והבקעים שבו, אפשר חיים במסגרת המרחב הציבורי שלנו באופן סביר לרוב הציבור עד שנת 2023. עם זאת, נראה כי שנת 2023 הינה בעלת פוטנציאל להיזכר כשנת מפנה, אלא שבשלב זה יש קושי לדעת לאן מפנה זה צפוי להוביל אותנו.

ישראל נקלעה למה שנראה כסערה מושלמת: לאחר שנים של חוסר יציבות פוליטית, היציבות הפוליטית הגיעה בדמות ממשלה שנויה במחלוקת שנקטה בצעדים שנויים במחלוקת, שהביאו לאחת מהמחאות העוצמתיות והמשמעותיות שאירעו במדינה. כך, משבר פוליטי הביא למשבר חברתי ובהמשך ישיר למשבר ביטחוני. המשפט מצא עצמו בעין הסערה ולפתע נדחף לקדמת הבמה. כעת, נשאלת השאלה להיכן המשפט ממשיך מכאן. נראה כי סדר ישן של כלכלה, פוליטיקה וביטחון, ומושגיהם המקובלים והלגיטימיים – מתפוררים, אך סדר חדש טרם קם. במדינות במערביות רבות קיימת תחייה מחודשת של הפופוליזם הימני, ונראה שכך גם בישראל. עם זאת, בישראל הצביון של הפופוליזם הימני הינו בגוון שונה. בישראל חלק מזרמים אלו מזוהים עם חיבור עמוק לדת, אמונה בארץ ישראל השלמה ודעות שנעות בין ניכור מוחלט למוסדות המדינה הדמוקרטית לבין שנאת זרים יוקדת. כל אלו משתלבים במצבה הבטחוני המורכב של המדינה, והשאלה האם קצוות קיצוניים ימשיכו להחזיק מספיק כוח על מנת להשפיע באופן מהותי, עדין לא קיבלה מענה. תמורות אלו צפויות להשפיע גם על הצביון הכלכלי של מדינת ישראל: החל בהשלכות על מעמדה בינלאומי והאטרקטיביות של מדינת ישראל כמדינה המתאימה להשקעה ולצמיחה כלכלית, וברובד הפנימי נשאלת השאלה האם פנינו להעמקת אלמנטים של כלכלה פוליטית מוטת פרוטקציות וקשרים לשלטון.

 

קשה לדעת לאן פני המדינה מועדות, אך התפקיד שייקח על עצמו המשפט בנקודה זו הינו דרמטי ורב משמעות מתמיד: האם המצב הנוכחי יקדם התחדשות דמוקרטית ועיצוב מחודש וראוי למרקם החיים, או האם אנו בדרך להעמקת הקרע? כנראה שבין אם הכיוון הוא לשגשוג ושיפור ובין אם הכיוון הוא לדעיכת יסודות הדמוקרטיה והביטחון היחסי, כפי שהכרנו אותם, חשוב לזכור שמדינות דועכות לאט. כנראה שלא נתעורר יום אחד ונראה קריסת מערכות, ואם כיוונה של המדינה הינו למשבר, כנראה שיהיה מדובר בתהליך איטי ומזדחל. המבנה הדמוקרטי אינו מגדיר את עצמו ואינו מצדיק את עצמו, אלא השפעות של כוח, חלוקה, שוויון, ביטחון והצורך בלגיטימציה, מעצבים ומלטשים את המבנה הדמוקרטי, ואלו מצריכים תחזוקה מתמדת, עיצוב וליטוש תוך כדי תנועה.

 

החוק והמשפט מהווים חלק בלתי נפרד מעיצוב מארג החיים, על כל תחומיו, ולכן הדרה של המשפט מתחום כזה או אחר היא מלאכותית והמשמעות שלה היא מתן אפשרות לגורם בעל אינטרס כזה או אחר לשלוט באותו התחום: הדרת המשפט מכל תחום צפויה לאפשר לגורם החזק באותו התחום להכתיב את האופן בו הוא יתנהל. החוק מעורב באופן תמידי ביצירת סדר פוליטי, חברתי, בטחוני וכלכלי, ובהשפעה והאיזון של יחסי הכוח בין הצדדים השונים. עיצוב משטר כזה או אחר, בין אם קפיטליזם, ליברליזם או נאו-ליברליזם, עוסקים למעשה בשאלה היכן מצוי הכוח, מי רשאי להפעילו וכיצד. היום, נראה כי יש מקום לבחון את האיזון מחדש ועקרונות היסוד עליהם הכוח מתבסס.

 

כמובן, לא נעלמה מעייני העובדה שרשימה זו מציגה בעיקר ביקורת – הצגת הבעיה וניסיון להגדיר אותה, אך מבלי מתן פתרונות. אין ספק שלא די בביקורת או הצבעה על בעיה, על מנת להביא לפתירתה, וניכר שהשאלה כיצד אמור להיראות תפקידו של המשפט בפועל, על מנת להשפיע ולהיות חלק מסדר פוליטי, חברתי, כלכלי ובטחוני מתגבש, אינה מקבלת מענה ברשימה זו, מצריכה המשך חשיבה והתעמקות. הכלכלה הפוליטית בישראל, שהתאפיינה בסוג של ניאו-ליברליות, המושפעת ממדינות מערביות רבות, היוותה חלק בלתי נפרד ממחויבות לעקרונות של יעילות, ניטרליות ואנטי-פוליטיקה. גישה זו סייעה להחיות, לעצב ולתת לגיטימציה לקונצנזוס חברתי, פוליטי וכלכלי, שעסק פחות בשאלות של כוח, הדיר את רגלו מחלק מהשאלות הקשות והמורכבות המלוות את חיינו, ובסופו של דבר היווה בסיס, בין היתר לאי-שוויון גזעי, חברתי, כלכלי ומגדרי.

 

ביסוס גישה משפטית שתקבל השראה ותושפע מכלכלה פוליטית דמוקרטית, יכולה לעשות שימוש במושגים של כוח, שוויון ודמוקרטיה, ולקדם מחשבה משפטית שתהווה בסיס לרפורמות מבניות – ואולי עיצוב מחדש של המשטר בדרכים דמוקרטיות עמוקות יותר.