פרק שביעי: חקיקת האיסור על מתן שוחד לעובד ציבור זר בישראל

 

הצטרפות ישראל לארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (Organisation for Economic Co-operation and Development) (להלן: "OECD" ו/או "הארגון") מוכרת כציון דרך במעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל. הקבלה לחברות בארגון היוותה את כניסתה של ישראל ל"מועדון" של מדינות מפותחות, וכן להכרה וקבלת לגיטימציה לעצם קיומה ופועלה של מדינת ישראל. נהוג לייחס למהלך זה חשיבות לא מבוטלת, כחלק מצעידתה של מדינת ישראל לעבר היותה חלק אינטגראלי מהעולם המערבי, ולשיפור מצבה הכלכלי והפוליטי בזירה הבינלאומית.

עם זאת, כפי שנראה להלן, התשובה לשאלה האם ההצטרפות ל- OECD אכן מיטייבה עם ישראל – אינה חד משמעית. אף על פי כן, מתעורר קושי להצביע על קיומו של שיח מעמיק במסגרתו נבחנים המחירים הכלכליים, הפוליטיים והציבוריים שנאלצת לשלם מדינת ישראל, לא כל שכן – מתעורר קושי להצביע על בחינה מעמיקה האם התועלות להן ציפו בצד ההצטרפות, אכן מתגשמות. למען הסר ספק, נקודת ההנחה הינה שההצטרפות לארגון אכן קידמה את ישראל בתחומים רבים, ושיפרה את מעמדה כמדינה מפותחת. עם זאת, תהליך הקבלה, מצריך בחינה וניתוח, לצורך הבנה של יחסי הכוחות הפנים מדינתיים והבינלאומיים של מדינת ישראל.  

בחינה של תהליך הצטרפות ישראל אינה רק בחינה של תהליכים שאירעו במדינת ישראל, אלא מהווה תמונת ראי למעמדו ותפקידו של ארגון ה-OECD בפוליטיקה והכלכלה הבינלאומית, כארגון הפועל לשמר את ההשפעה והמשמעות הגלובלית שלו לאורך שנים רבות. כפי שנראה להלן, אנו סבורים שבנוסף לתהליך המעניין שארע במדינת ישראל במסגרת ההצטרפות ל- OECD, מועד צירופה של ישראל ל- OECD אינו מקרי, ומהווה בין היתר, נגזרת של מדיניות ה-OECD לגבי קבלת מדינות נוספות, ככלי לשימור מעמדו וכוחו, וכן תוצר של תמורות פוליטיות וכלכליות בזירה הבינלאומית.^[1]

על מנת להתקבל כחברה בארגון ה-OECD, מדינת ישראל נדרשה לערוך שורה של שינויים רגולטיביים, חקיקתיים ונורמטיביים. לצורך רשימה זו, אנו מייחסים חשיבות לסקירת וניתוח תהליכי חקיקה, מכיוון שהליכים חקיקתיים אלו, משקפים את הלך הרוח בקרב כנסת ישראל וועדותיה, לגבי ההצטרפות ל- OECD. כפי שנציג להלן, בחינה וניתוח של הליכי החקיקה והלך הרוח של אלו הלוקחים בהם חלק, מעלה תמונה מעניינת לגבי האופן בו התנהל תהליך הקבלה ל- OECD, ולעיתים אף שופכים אור על המניעים של מקבלי ההחלטות וכיצד הם הבינו ופרשו את הסיטואציה בה הם ומדינת ישראל נמצאים.

בטרם נצלול אל נבכי הליך הקבלה ל- OECD, נפתח בלציין כי נתקבל הרושם לפיו בישראל שררה הנחה רווחת וכמעט קונצנזוס, לפיהם יש לפעול על מנת להצטרף לארגון ה-OECD, כיעד אסטרטגי עליון, והליכי החקיקה מתאפיינים בכך שיש לפעול בכל האמצעים הנדרשים, על מנת להשיג את המטרה הנכספת – הצטרפות לארגון ה-OECD. לכן וכפי שנראה להלן, לא התקיים דיון מהותי במסגרת הליכי החקיקה וקידום ההצטרפות ל- OECD, לגבי תועלות ומחירים הנגזרים מתהליך ההצטרפות.

---

[1] ראו למשל ב: Judith Clifton & Daniel Díaz-Fuentes, The OECD and phases in the international political economy, 1961–2011, 18(5) Review of International Political Economy 552 (2011), שם נטען כי התלות ארוכת השנים במדינות המערב הפכה למכשול בקידום מאמציו של הארגון להסתגל לשינויים גלובאליים החל מראשית שנות ה- 2000. לעניין זה, מעניין גם לציין מחקר שנערך