אסכולת המדיניות העולמית וקידום נורמה נגד שוחד בעסקאות בינלאומיות - המשך
בהתאם לגישתה של Finnemore,[1] התוכן של המבנה החברתי הגלובאלי
מוגדר בעיקר על ידי גורמים מערביים ותפיסות התואמות את גישת הבירוקרטיה והקפיטליזם
המערביים. לכן, המבנה החברתי המערבי התפשט, ויחד עימו חלחלו לשאר העולם נורמות
ועקרונות שהעולם המערבי מבקש להפיץ לשאר העולם. עם זאת, לדעתי אותם עקרונות
ונורמות אינם בהכרח הנורמות של העולם המערבי, אלא נורמות ועקרונות אותם מבקשות
מדינות דומיננטיות להנחיל לשאר העולם.
Finnemore אף טוענת כי לאסכולה הממסדית יש יתרון על
אסכולות שונות, מכיוון שהיא מאפשרת להסביר את ההתנהלות של גורמים שונים בפרספקטיבה
גלובאלית. קרי, ניתוח המבנה החברתי מאפשר גם ניתוח המטרות אליהן השחקנים שואפים,
וגם בחינת האמצעים המשמשים להשיג מטרות אלו.[2] במקרה של ניתוח המניעים של
מדינות לחוקק חקיקה נגד שוחד לעובד ציבור זר, האפשרות לנתח את המבנים החברתיים
מפרספקטיבה זו, מקבלת משמעות רבה, הואיל וישנה חוסר הלימה בין המטרה של חלק
מהמדינות המפותחות למחצה (היא השתייכות למשפחת המדינות המפותחות), לבין האמצעי –
העתקת מבנים בירוקראטים ונורמות שונות המוכתבות על ידי העולם המערבי. Finnemore,[3] אף טוענת כי תפיסת העולם הממסדית
הגלובאלית (אשר נגזרת לטענתה מגישה מערבית ליברל-קפיטליסטית) מדגישה בעיקר שתי
מטרות מרכזיות: הראשונה, קידמה, במונחים של צמיחה בעושר, והשניה, תפיסת
שוויון המבוססת על צדק. לפיכך, אין זה מפתיע כי לעיתים קרובות המטרות המוצהרות של
מדינות, כהצדקה לאכיפה נגד מתן שוחד לעובד ציבור זר, הינן הטענה כי תרבות שוחדית
פוגעת ביעילות ומשכך בצמיחה, וכי תרבות שוחד מהווה פגיעה בזכויות אדם, תפיסות צדק
ושוויון בין השחקנים השונים. למרות שבהחלט יתכן שתרבות שוחד עלולה לגרום להשלכות
אלו, עדין יש פער בין הצורך למנוע תרבות שוחד, לבין הטענה כי האופן בו מתמודדים
כיום עם התופעה הינו האופן היעיל, המתאים והאפקטיבי, אשר מקדם לצמצום הקיפי השוחד
הבינלאומי.
Finnemore טוענת כי על מנת להגשים את המטרות לעיל,
התרבות הגלובאלית עושה שימוש בעיקר בבירוקרטיה גלובאלית ושווקים בינלאומיים,
ומצדיקה את השאיפה ליעילות, בכך שזו מגבירה את העושר והקידמה.[4] מתפיסה
זו ניתן להבין במידה רבה את ההתנהלות של מדינות המאמצות נורמה של מבנה חברתי המקושר
למערב העשיר ועוצמתי (ארגון ה-OECD
למשל), אשר עושה שימוש במנגנון בירוקרטי אשר משפיע במישרין על שווקים בינלאומיים,
כשהרציונל המוצהר בבסיס ההצדקה, הינו מנגנון שיאפשר את הגברת הצמיחה והעושר. אוסיף
כי בתנאים מסוימים, יתכן שמנגנון אמנת ה-OECD
והחקיקה שמדינות אימצו מכוחה, יכולים להוות מצע לצמצום היקפי השוחד הבינלאומי, אך
שורה של אינדיקציות המוצגות בחיבור זה, מביאות למסקנה שיש ספקות רבים לגבי יעילות
המנגנון, והאם הוא מגשים את המטרות המוצהרות, על אחת כמה וכמה כשמבקשים לשכלל את
עיקרון השוויון הגלובאלי. אציין כי אסכולת המדיניות הגלובלית כנגזרת של התרבות
הממסדית כבר שימשה במחקרים אחרים לבחינת מדיניות גלובאלית בתחומים אחרים, ובחינה
זו העלתה כי לעיתים ניתן להצביע על אימוץ דרך פעולה מסוימת בעיקר במדינות שאין להן
צורך או מניע לפעול בהתאם לאותה "אופנה" הגלובאלית.[5] לפיכך, נראה
כי ניתן להסביר תופעה זו כנטייה של מדינות לפעול בהתאם להשפעה של נורמה גלובאלית,
אשר מתפרשת וממותגת כגישה מודרנית, מערבית ומתקדמת.
לאור המפורט לעיל, ניתן לנסות
להסביר את המניעים של חלק מהמדינות לחוקק חקיקה נגד מתן שוחד ולאכוף אותה, כדלקמן:
תופעת תשלומי השוחד בעסקאות בינלאומיות, מהווה איום ממשי על מסחר הוגן, תחרות
חופשית, ומכאן על היעילות והצמיחה, וכן יוצרת עיוות באופן בו מתנהלים השווקים
הבינלאומיים.[6] עיוות
זה פוגע בכל העולם, הן במדינות מפותחות והן במדינות מתפתחות, כשהמניע לפעול למיגור
המצב בקרב מדינות המפותחות, נובע מכך שאלו מניחות שהיתרונות המסחריים שלהם נפגעים
ומכאן נפגעת הצמיחה הכלכלית, עקב החשש ממרוץ לתחתית ועקב הפגיעה במוניטין
הבינלאומי של המדינה.[7] מאידך, לנבחרי
ועובדי הציבור במדינות מתפתחות אין אינטרס להעלות את הסוגייה לסדר היום הציבורי, מכיוון
שהם גורפים רווח אישי בדמות השוחד המשולם להם. לפיכך, המדינות המפותחות מעוררות
שיח בינלאומי נגד תרבות מתן השוחד בעסקאות בינלאומיות, ומתחיל תהליך של הטמעת
הנורמה בתרבות הגלובאלית. אוסיף כי לאור האינטרסים הסותרים של המדינות המתפתחות
למדינות המפותחות בהקשר זה, אין זה מפתיע שהשיח המוטמע מתמקד בצד ההיצע של השוחד,
מכיוון שזה פונה למדינות המפותחות והמפותחות למחצה, בעיקרו. בהדרגה, השיח מוטמע
במערכת ממסדית, במבנים והבירוקרטיה הגלובאליים, ומקבל לגיטימציה גוברת לנוכח
הנורמות הגלובאליות החיצוניות אשר מוטמעות במערכות אלו, שעוסקות בנזק ועיוות הנוצר
במערכת הבירוקראטית והשווקים הבינלאומיים כתוצאה מתופעת השוחד בעסקאות בינלאומיות.
לפיכך, הסבר המניעים של חלק מהמדינות לאמץ חקיקה נגד מתן שוחד מבלי לבחון את
המשמעויות הנגזרות, את רמת האפקטיביות של הכלי הבירוקרטי ואת התאמתו להתמודדות עם
התופעה, יכול להיות מוסבר במידה מסוימת על ידי גישה זו, בעיקר בכל הנוגע למדינות
מפותחות למחצה, אשר מבקשות לקבל לגיטימציה ולפלס את דרכן למשפחת העמים המפותחים,
או לכל הפחות לשמור על מעמדם. ראוי לציין, כי בהתאם למודל זה, נצפה שהנורמה
התרבותית תתפשט בקרב המדינות שונות ללא קשר לשאלה עד כמה במדינות אלו תאגידים
נוהגים לשלם שוחד בעסקאות בינלאומיות, ולכן המודל יכול להסביר כיצד כלל המדינות
החברות ב-OECD (וכן מספר מדינות נוספות), אימצו את הנורמה
באופן גורף.
[1] Norms,
culture, and world politics insights from sociology's institutionalism, שם, בעמ'
329-330.
[2] The Global Diffusion of Public Policies:
Social Construction, Coercion, Competition, or Learning?, שם, בעמ' 451, 460.
[3] Ma
Norms, culture, and world politics insights from sociology's institutionalism, לעיל
ה"ש 238, בעמ' 331.
[4] Norms,
culture, and world politics insights from sociology's institutionalism, שם, בעמ'
329-330.
[5] כגון מדיניות
חינוך בעולם פוסט מלחמת העולם השנייה, ראו: John W. Meyer, The Effects of Education as
an Institution, 83(1) Am. J. of
Socio. 55
(1977), ולגבי
שחיתות בינלאומית, ראו לעיל ה"ש 193.
[6] ראו למשל: Anwar Shah, Tailoring the Fight against
Corruption to Country Circumstances, in Erformance
Accountability And
Combating Corruption
233, 235 (2007) ואילך.
[7] מניעים אליהם
התייחסתי לעיל, בהקשר של מניעי המדינות המפותחות ובעיקר של ארה"ב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה