יתרון המדינות המפותחות על פני המדינות המפותחות למחצה בראי הריאליזם (והמרקנטיליזם) - חלק ב'
לאחר
שהתייחסתי לפן הפנים מדינתי, יש לבחון כיצד מתיישבת האסכולה הריאליסטית עם חקיקת
איסור על מתן שוחד לעובד ציבור זר, בפרספקטיבה בינלאומית. כאמור, בהתאם לאסכולת
הריאליזם, המדינה תפעל באופן שימקסם את הרווח שלה, על חשבון מדינות אחרות. עם זאת,
בחינה של הסיטואציה במובן הצר – זכייה בהזדמנות עסקיות באופן נקודתי, תביא אותנו
למסקנה שריאליזם אינו מהווה מניע לחקיקה. מאידך, יתכן שבחינה במובן הרחב – כיצד
מערך היחסים הבינלאומי יקדם או יפגע בכלכלת המדינה, תביא אותנו למסקנה שונה. האסכולה
הראליסטית הבסיסית, אינה מתיישבת עם פעולה קולקטיבית בינלאומית ושיתוף פעולה, לכן
נצפה שמדינה לא תטרח לבחון את המשמעויות במובן הרחב, אלא תתמקד במובן הצר, ולא
תחוקק חקיקה נגד מתן שוחד בעסקאות בינלאומיות. הסבר חילופי, שאינו תלוי בנימוקים
לעיל, ורלוונטי בעיקר למדינות מפותחות למחצה, שאינן בעלות עוצמה פוליטית וכלכלית
משמעותית, הינו כי הן מניחות ששווה להן לכפיף עצמן לאמנת ה-OECD
ולחוקק חקיקה בהתאם, מכיוון שהלגיטימציה בינלאומית שהן מקבלות בעקבות מהלך החקיקה
והאכיפה מהווה פשרה, שהמדינה מניחה שבסופו של דבר יניב לה כוח ורווח.
לאור הנחות אלו, אני מוצא לנכון
להניח כי ניתן להצביע על שורה של סיבות התואמות את אסכולת הריאליזם, שבהתאם אליהן
יש למדינה סיבה להגביל תאגידים מעריכת עיסקאות בהן משולם שוחד, עם זאת וכאמור
לעיל, אני מניח שמדובר בטיעונים רופפים. כמו כן, קושי מסויים מתעורר בבואנו לנסות
להצדיק את הפעלת הלחץ של ארה"ב על ה-OECD
לכונן את אמנת ה-OECD, הואיל ואם האמנה
טובה לכלכלת ארה"ב ותהיה טובה לכל מדינה שתחוקק חוק דומה, עולה השאלה מה
המניע של ארה"ב להפעיל לחץ כזה, אם היא פועלת בהתאם להאסכולה הריאליסטית?
ניתן לענות על שאלה זו באמצעות מספר הסברים: ראשית, ארה"ב מניחה
שלנוכח עוצמתה הכלכלית, מרות שחקיקה כזו מייטיבה עימה באופנים מסויימים, לא תהיה
לחקיקה השפעה זהה על מדינות קטנות יותר ובעלות עוצמה כלכלית פחותה ממנה,
וארה"ב תפיק תועלת עקיפה מכך; שנית, הפעלת הלחץ על ה-OECD הינה תוצר של הפעלת לחץ מכיוונן של קבוצות
אינטרסים פנים מדינתיות בארה"ב, בעלות אינטרסים שונים מהאינטרס הריאליסטי של
המדינה, ויתכן שכוחות אלו גברו באותה העת; שלישית, הטיעון השני מקבל משנה
תוקף, כלוקחים בחשבון שבסופו של דבר, חרף הפעלת לחצים מקבוצות אינטרסים פנים
מדינתיות בארה"ב, בסופו של דבר האמנה נוסדה ונחתמה בשנת 1997, כ-20 שנה לאחר
חקיקת ה-FCPA, בתקופה בה השלטון בארה"ב היה שונה
והאקלים הפוליטי-כלכלי היה שונה מאוד. ניתן לאפיין את תקופה זו כתקופת פריחה של הליברליזם.[1] לכן,
בהינתן כי הליברליזם מקדם שוק חופשי הוגן, ניתן לראות בנקודת זמן זו כנקודה
אידיאלית לקידום חקיקה נגד שוחד ברובד הבינלאומי.
לאור האמור לעיל, חרף היותה של
האסכולה הריאליסטית-מארקסיסטית חיה ונושמת,[2] ומהווה הסבר להתנהגויות שונות
בנוף הגלובאלי, על אחת כמה וכמה בעשור השני של המאה-21, לאחר שכמה מעקרונות היסוד
של הליברל-קפיטליזם התערערו לנוכח תמורות כלכליות ופוליטיות, עדין מתעורר קושי
להסביר את המניע של מדינות לחוקק ולאכוף חקיקה נגד מתן שוחד בעסקאות בינלאומיות,
אלא אם ניתן להצביע על אינדיקציות שלחלק מהמדינות, החקיקה מקנה יתרון על פני
מדינות אחרות.
[1] מחד, ברית
המועצות התפרקה ועימה הגישה המרקסיסטית נמצאה בתקופת שפל, ומנגד אנו נמצאים טרום
משבר ה-dot.com, והספקות שעלו בעקבותיו
לגבי המשמעויות של שוק חופשי.
[2] כך למשל הצעה
לגישה מודרנית למרקנטיליזם בעולם גלובאלי: Bjorn Hettne, Neo-Mercantilism: The Pursuit of
Regionness, 28(3) Cooperation and
Conflict 211 (1993) ; ניתוח תהליכי סחר
בינלאומיים בראי ליברל-מרקנטיליזם: S.S. Andersen, A. Goldthau, N. Sitter, Conclusion:
Liberal Mercantilism?, In Energy
Union Int'l Poli. Econ. Series (2017); ואף ניסיונות מודרניים
לנתח יחסים בינלאומיים בעבר הרחוק בהתאם לגישה זו: Steve Pincus, Rethinking Mercantilism:
Political Economy, the British Empire, and the Atlantic World in the
Seventeenth and Eighteenth Centuries, 69(1) The
William and Mary Quarterly 3 (2012).
תגובות
הוסף רשומת תגובה