יתרון המדינות המפותחות על פני המדינות המפותחות למחצה בראי הריאליזם (והמרקנטיליזם)

 

נקודת המוצא של מרקנטיליזם הינה, כי היקף הסחר הגלובאלי הינו נתון קבוע, שאינו ניתן לשינוי, ומהווה 'משחק סכום אפס'. במצב עולם נתון זה, המדינה שואפת לצבור כמה שיותר הון, מכיוון שצבירת הון מהווה את הבסיס לעוצמתה, כוחה ושגשוגה של המדינה. לכן, מכיוון שהיקף הסחר הינו נתון קבוע, ובהינתן שהמדינה שואפת לצמיחה ועושר, המדינה תמיד תשאף שהיקף היצוא יהיה גדול יותר מהיקף היבוא, קרי – מאזן סחר חיובי, אשר מבטיח זרימת הון לתוך המדינה.^[1] בהינתן המצב האמור לעיל, ניתן לצפות שהמדינה תחוקק חוקים שיגדילו את הסיכוי לקיומו של מאזן סחר חיובי, כגון הטלת מכסים ומיסוי על יבוא מוצרים, או אף איסור מוחלט על יבוא מוצרים מסויימים. קיום מדיניות כזו, מכונה בדרך כלל מדיניות פרוטקציוניסטית (הגנתית).^[2]במובן הרחב יותר של הריאליזם, מדובר על גישה לפיה המדינה שואפת לכוח ועוצמה, ואינה מתחשבת בסוגיות כגון מוסר, זכויות או חוק. בהתאם לגישה זו, המדינות הינן מונעות מאינטרסים עצמיים ואנוכיים בלבד, באופן ישיר לאופי האנוכי של הפרט, אשר מעוניין לצבור כוח ושליטה. גישה זו מפרשת את היחסים בין מדינה למדינה אחרת כניגוד אינטרסים מובנה, אך מדינות כן עורכות הסכמים ושיתופי פעולה, לצורך שמירה על איזונים באופן זמני, אשר מהווים את הרע במיעוטו במצב נתון, כך גם לגבי הסכמי שלום וגם לגבי הסכמים מסחריים.^[3]

              בהתאם לבחינת עבירת האיסור על מתן שוחד בפרספקטיבה של האסכולה הריאליסטית, ניתן להניח שחקיקת חוקים נגד מתן שוחד צפויה להקטין את הפעילות הכלכלית של המדינה, בין אם מדובר ביכולת של תאגידים ממדינה מחוקקת לרכוש שליטה במשאבי טבע במדינות אחרות, ובין אם מדובר על אפשרויות של תאגידים במדינה מחוקקת למכור סחורות ושירותים למדינות זרות. ולכן, ניתן לצפות שמדינה הפועלת באופן ריאליסטי, אינה בעלת מניעים לחוקק ולאכוף חוקים נגד מתן שוחד. בהתאם לריאליזם, מצופה היה שמדינה תעשה ככל שביכולתה על מנת להבטיח מאזן סחר חיובי, גם אם הדבר היה כרוך במחיר של פגיעה בעקרונות מוסר, במדינות אחרות או בזכויות אדם במדינות אחרות. לכן, נראה כי מדובר על קושי שאינו ניתן ליישוב, והמסקנה הינה שמדינות שמחוקקות ואוכפות חקיקה נגד מתן שוחד בעסקאות בינלאומיות אינן פועלות בהתאם לאסכולה הריאליסטית, מה שגם מחזק את התפיסה לפיה הרוח הנושבת ממדינות מערביות החל מראשית המאה ה-21 הינה רוח ליברלית ונאו-ליבראלית.

              עם זאת, על מנת לבסס את ההשערה לעיל, צריכה להישאל השאלה, האם המדינה בכלל מרוויחה מכך שתאגיד בינלאומי מצליח להתקשר בעסקאות בחו"ל, גם אם שילם שוחד על מנת להתקשר בעסקאות אלו? לדעתי התשובה לשאלה זו הינה לעיתים קרובות לא, ממספר סיבות: ראשית, מבנה התאגידים הבינלאומיים לקראת סוף המאה העשרים הלך והפך למורכב בצורה חסרת תקדים – תאגידים פועלים באמצעות מארג תאגידים מורכב, אשר מעורבים בו בדרך כלל תאגידים במדינות זרות ובמקלטי מס, וזאת על מנת להקטין את היקף חבות המס ב"מדינת האם" וגם במקרים רבים להבטיח שרווחים כלל לא יגיעו ל"מדינת האם";^[4] שנית, חלק מהעסקאות של תאגידים בינלאומיים בחו"ל, לא רק שאינן בעלות פוטנציאל להכניס כספים למדינה, אלא עלולות להוות נתיב להוצאת כספים מהמדינה, באמצעות השקעה בנכסים מניבים, שברור שהרווחים מהם לא יחזרו למדינה; שלישית, לעיתים אינטרסים לאומיים או הגנה על סקטורים תעשייתיים, שעליהם המדינה רואה לנכון להגן, בהתאם לעיקרון הריאליזם, עלולים להיפגע כתוצאה מהתקשרויות עם מדינות זרות. לכן, למרות היתרונות הגלומים בדרך כלל בפעילות עסקית בינלאומית, לעיתים יש למדינה אינטרס שלא לתמרץ פעילות בינלאומית של תאגידים, מכיוון שזו פוגעת בכוחה של המדינה לשמור על מאפיינים מסויימים במשק, כמשק אוטרקי, עלולה לפגוע בכוח הייצור העצמי, ומשכך פוגעת גם בכוח העבודה. לכן, לא בכל מקרה מדינה תתמרץ פעילות כלכלית בינלאומית, ולמרות שההשערה הבסיסית הינה כי תפיסה ריאליסטית אינה עומדת בקנה אחד עם מניע לחקיקה נגד מתן שוחד לעובדי ציבור זרים, ניתן גם להניח סיטואציות בהן אסכולה זו כן מתיישבת עם מניע לחקיקה נגד מתן שוחד לעובדי ציבור זרים.

              בנוסף, ציינו בהתחלה, כיצד אחד המניעים המיוחסים לארה"ב לחקיקה נגד מתן שוחד הינו הצורך לשמור על מעמדה כמעצמה בינלאומיות ולא להיתפס כמדינה המנצלת את כוחה האימפריאליסטי. כמו כן, ניתן להניח, שמדינות שחוקקו חקיקה נגד מתן שוחד בהמשך, גם עשו זאת על מנת להגן על מעמדן הבינלאומי, ועל מנת שלא ידחקו ממשפחת המדינות המפותחות. לכן, גם בהתאם לטיעון זה, ניתן להצביע על מניע לחקיקה נגד מתן שוחד, שמקורו בגישה של ריאליזם ליבראלי מרוכך. לאור האמור לעיל, מניתוח המניעים הפנים מדינתיים, ניתן להצביע על מניעים של מדינה לאכוף חקיקה נגד מתן שוחד, עם זאת לדעתי מדובר בטיעונים רופפים, ובסופו של יום מתעורר קושי להצדיק מניעים לחקיקה נגד מתן שוחד בהתאם לאסכולת הריאליזם.

---

[1] לניתוח מודרני, הרחבה והסתעפויות של הריאליזם ביחסים בינלאומיים, ראו: Peter Nielsen, Reflections on critical realism in political economy, 26(6) Cambridge J. of Econ. 727 (2002).

[2]Robert E. Baldwin, The Political Economy of Protectionism, in Import Competition and Response 263 (1982) , זמין ב: https://www.nber.org/system/files/chapters/c6008/c6008.pdf.

[3] במהלך המאה ה-20, לעיתים נהוג היה להתייחס לריאליזם כגישה שעבר זמנה, והוחלפה על ידי תפיסות ליברליות. עם זאת, מדובר על סוגיה שנויה במחלוקת, ויש הטוענים כי תפיסות לאומניות ויצירת חסמי מסחר, קיימים גם היום במלוא עוזם, וניתן להצביע על מדינות ועל סקטורים כלכליים שפועלים בהתאם לעקרונות אלו (על המתח בין הריאליזם ללבירליזם ביחסים בינלאומיים, אם כי בהקשר אחר, ראו: Thomas S. Mowle, Worldviews in Foreign Policy: Realism, Liberalism, and External Conflict, 24(3) Poli. Psycho. 561 (2003)). אישרור לטענה זו ניתן לראות לדוגמה בארה"ב, שם נבחר בשנת 2016 נשיא שעמדתו נוגדת באספקטים רבים את עקרונות הסחר החופשי, וראה לנכון להגביל סחר, בעיקר על מנת להגן על סקטור העובדים, ויזם מלחמת סחר עזה, בעיקר נגד סין (China US Trade War: Will it impact on Latin American Countries?, לעיל ה"ש 132). בד בבד, בתקופה זו ניתן להצביע על תהליך של התגברות הלאומנות בארה"ב, כמו גם במדינות אחרות, בין היתר בתגובה לחשש רב מתהליכי גלובליזציה וההשלכות שלהם. לאור האמור לעיל, אנו מניחים שחרף היותו של הריאליזם אסכולה פחות פופולארית בראשית המאה ה-21, ניתן להצביע על תהליכים בינלאומיים רבים, בהם התנהלות הצדדים ניתנת להסבר באמצעות אסכולת הריאליזם (ראו למשל מאמר המותח ביקורת על הגישה הניו ליבראלית, ומבקר אותה מנקודת מבט הקשורה לגישה הריאליסטית בתצורה מודרנית: K. Sabeel Rahman, Conomizing The Totalitarian Temptation: A Risk-Averse Liberal Realism For Political Economy And Competition Policy In A Post-Neolibera Society, 59 Santa Clara L. Rev. 703 (2020).

[4] ראו למשל את סוגיית הרווחים הכלואים: John R. Graham, Michelle Hanlon, Terry J. Shevlin, Barriers to Mobility: The Lockout Effect of U.S. Taxation of Worldwide Corporate Profits, 63(4) National Tax J. 1111 (2010).