אסכולת המדיניות העולמית וקידום נורמה נגד שוחד בעסקאות בינלאומיות
אסכולת המדיניות
העולמית, מהווה מעין תמונה של המבנה חברתי והתרבותי הגלובאליים, כבסיס ליצירת
נורמות גלובאליות. המקור של אסכולה זה מצוי בסוציולוגיה ממסדית (Sociological
Institutionalism), הגורסת כי מבנים
חברתיים מהווים נתון הקיים מלכתחילה, אשר ממנו מתהווים סוכנים של אותם מבנים.
בהתאם לתפיסת היסוד של אסכולת המדיניות העולמית, בהינתן מבנה נתון, אשר מתאפיין
בנורמות וערכים שונים, הוא מכיל את כלל השחקנים הרלוונטיים (לרבות מדינות, ארגונים
ואנשים פרטיים), והיעדים והמטרות אשר נמצאים במסגרת מבנה זה, מהווים את היעדים
והמטרות הלגיטימיים שלו.[1] בהתאם
לאסכולה זו, רק מסגרת גלובאלית שתהווה מעין ממשלה עולמית, יכולה להתמודד עם בעיות
גלובאליות, כגון הגנה על זכויות אדם ואיכות הסביבה בכלל, ומניעת שוחד בעסקאות
בינלאומיות בפרט.
אסכולת המדיניות העולמית מהווה מענה
המבקש לסתור במידה מסוימת את תיאוריית התלות, אליה אני מתייחס בחיבור זה,[2] וגורסת
כי במסגרת הגלובאלית מתגבשים מבנים שונים. במסגרת מבנים אלו מתגבשות הזהות, התכלית
ומטרות של השחקנים במבנה. המבנה מהווה כר מובנה להתנהלות של השחקנים השונים, וכל
שחקן מבצע את התפקיד שהובנה לו. לאור האמור לעיל, מבנים במגרש המשחקים הגלובאלי
מתאפיינים בקווי דמיון והתאמה בין המבנים השונים (איזומורפיזם) וגם קישור מסוים,
אם כי לא מלא, בין המטרות המוצהרות של המבנים לבין האופן בו הם מתנהלים בפועל.
בהתאם לאסכולה זו המניע המרכזי של השחקנים במערכות השונות הינה הינו רצון לקבל
הכרה ולקבל לגיטימציה מהשחקנים האחרים במבנה. ברי כי אסכולה זו הינה בעלת פוטנציאל
משמעותי להסביר את המניעים של חלק מהמדינות להצטרף לאמנת ה-OECD,
ורלוונטית במיוחד למדינות מפותחות למחצה, אשר מבקשות לפסל את דרכן למשפחת המדינות
המפותחות. עם זאת, חשוב להדגיש שחרף הצגת המבנה הגלובאלי כמערכת של מבנים מגובשים,
ישנה הכרה בכך שמדובר על מערכת מבוזרת במיוחד (מה שסותר במידה מסוימת את תיאוריית
התלות). כפי שאני מציין במספר הקשרים נוספים בחיבור זה, ניתן להניח שלגבי מדינות
מפותחות למחצה רבות, הרצון להוות חלק ממבנה מסוים, לצורך קבלת לגיטימציה והכרה,
מהווה מניע מרכזי לחקיקה ואכיפה נגד מתן שוחד לעובד ציבור זר. כמו כן, אסכולת
המדיניות העולמית מתייחסת להבחנה בין המטרות המוצהרות של המבנה לבין ההתנהלות
בפועל, ופער זה בא לידי ביטוי במספר אספקטים, לגבי האיסור על מתן שוחד לעובד ציבור
זר.
מכיוון שבהתאם לאסכולת המדיניות
העולמית, נורמות חברתיות גלובליות, יוצרות התנהלות מאורגנת בעלת מאפיינים דומים בקרב
מדינות שונות בעולם, אניח, כי הנחה זו רלוונטית גם לקבוצה של מדינות מובילות דעה,
כגון ה-OECD. על כן, ניתן להניח שבמבנה גלובאלי או
קבוצתי נתון, נמצא קווי דמיון בין התנהלות השחקנים, וניתן להניח שהם יתנהלו בהתאם
לתרבות הגלובאלית או קבוצתית המשותפת לשחקנים השונים. בהתאמה, ניתן להניח ששחקנים
שאינם מהווים חלק ממבנה כלשהו ומעוניינים להצטרף אליו, ינקטו צעדים על מנת להתאים
את הנורמות שלהם לנורמות מאפיינות את אותו מבנה. בהתאם לאסכולה הריאליסטית
והליבראלית, יתכן שלא היינו מגיעים למסקנה זהה, מכיוון שאסכולות אלו מניחות
ששחקנים שונים יתנהלו באופנים שונים, על מנת להגשים את שאיפותיהם.[3] בהתאם
לאסכולת הריאליזם, סביר להניח שמדינה תבדל את עצמה ותפעל בהתאם לראות עיניה, בהנחה
שפעולה זו תשפר את סיכוייה לצבור עוצמה וכוח, מבלי לנסות להידמות למדינות אחרות.
בהתאם לאסכולת הליברליזם, ניתן לצפות שמדינה תבדל עצמה, על מנת לזכות ביתרונות
תחרותיים. אמנם הליברליזם כן מכיר בפעולה משותפת, אך במסגרת "סט הכללים"
של קבוצה, המדינה תפעל במטרה להתבדל וליצור לעצמה יתרונות ועוצמה.
בהתאם לגישת המדיניות הגלובאלית,
כחלק מהיותה נגזרת של האסכולה הממסדית, הטיעון המוביל הינו עקרונות ותפיסות
חיצוניות. להבדיל מהצרכים הפונקציונאליים של השחקנים במבנה, עקרונות ותפיסות
חיצוניות הם אלו המכתיבים את התנהלות המערכת הארגונית. משכך, בבואה של מדינה
להחליט על אופן התנהלותה, היא מונעת מהתפיסות והעקרונות של המערכת בה היא פועלת,
וכלל אינה בוחנת האם יש לה צורך אמיתי לפעול באופן המוכתב לה. ברי כי טיעון זה
יכול להסביר במידה מסוימת את המניע להתנהלות והאופן בו פעלו חלק מהמדינות שלקחו על
עצמן לאכוף את האיסור על מתן שוחד לעובדי ציבור זרים. עם זאת, חשוב לזכור, שאסכולת
המדיניות הגלובאלית, לא עוסקת בשאלה כיצד מעוצבת המדיניות של המבנים הגלובאליים,
ובמקרה של אמנת ה-OECD מדובר על סוגייה
משמעותית ובעלת חשיבות להבנת התהליכים שגלומים בבסיס התפשטות והפצת הנורמה בקרב
מדינות ה-OECD. עם זאת, גם מבלי להתעמק בסוגייה זו, ברי,
כי אסכולת המדיניות הגלובאלית מאפשרת לנו להבין את הפרספקטיבה של המדינות אשר בחרו
לאמץ את הנורמה – יתכן שמדינות אלו כלל לא התעניינו או תהו מדוע הנורמה מתגבשת,
אלא הסתפקו בהכרה בכך שזו הנורמה הקיימת, כמניע מספק לאימוצה. ברי, כחלק ממערך
בירוקראטי גלובאלי, הנורמה מתפשטת, לא מכיוון שזו נבחנה, הוכחה כיעילה ואפקטיבית
וכי המדינות הגיעו למסקנה שזו ההתנהלות המתאימה ביותר להתמודד עם בעיה נתונה, אלא
רק מכיוון שהמבנה החברתי הגלובאלי מכיר בה כלגיטימית.[4]
[1] National Interests in
International Society,
לעיל ה"ש 203, בעמ' 20, 28; Frank Dobbin, Beth Simmons, Geoffrey Garrett,
The Global Diffusion of Public Policies: Social Construction, Coercion,
Competition, or Learning?, 33 Annu.
Rev. Socio. 449, 451, 454 (2007).
[2] ראו לעיל,
בין היתר, בפרק "מניעים לחקיקה נגד מתן שוחד לעובד ציבור זר בראי
מרקסיזם"
[3] National Interests in
International Society,
לעיל ה"ש 203, בעמ' 1-2, 145.
[4] Martha
Finnemore, Norms, culture, and world politics insights from sociology's
institutionalism, 50(2) International
Organization 325, 329-30 (1996); The
Global Diffusion of Public Policies: Social Construction, Coercion,
Competition, or Learning?, לעיל ה"ש 235, בעמ' 451.
תגובות
הוסף רשומת תגובה