המניעים להצטרפות ל- OECD אליבא דה ממשלת ישראל - חלק ב'
אין מחלוקת
שהמדינות החברות ב- OECD
הינן המדינות המובילות בעולם מבחינה כלכלית וכי הארגון מציב סטנדרטים גבוהים
בתחומים רבים, ולכן החברות בארגון מהווה מעיין "גושפנקה" לעמידה
בסטנדרטיים גבוהים בתחומי עשיה שונים. עם זאת, יש לזכור כי על אותה גושפנקה
בינלאומית, המדינה גם נדרשת לתשלום מחיר גבוה בתחומים שונים, ונשאלת השאלה האם
נבדקה לעומק השאלה האם המחירים שעל המדינה לשלם מצדיקים את היתרונות הגלומים
בחברות בארגון, אם כלל יש כאלו. לדעתי, שני הטיעונים המשניים הראשונים לעיל (הטיעונים בדבר תעודת הכשר
וייצוב סטנדרטים) אומרים למעשה אותו דבר בדיוק מבחינת מהות, עם זאת נשאלת השאלה
האם המדינה באמת צריכה את תעודת ההכשר של חברות ב- OECD על מנת להוכיח שהיא אכן
עומדת בסטנדרטיים כאלו ואחרים. לדעתי הגישה של ממשלת ישראל משקפת למעשה הנחה שיש
למדינה שתי אפשרויות: או להיות חלק ממדינות הדרום הגלובאלי ולשלם על כך מחירים כבדים,
או שמדינת ישראל תצטרף להיות חלק ממדינות הצפון הגלובאלי, יהיה המחיר אשר יהיה.
כשלוקחים בחשבון
גם את מטרת הביניים השלישית, מתקבל הרושם שמה שמניע את הדרג המדיני העליון הינו
האופן בו מדינת ישראל נתפסת מבחינה כלכלית בפני מדינות העולם. ניכר כי כל הטיעונים
מכוונים לאופן בו ישראל נתפסת כלפי חוץ וממותגת כלפי חוץ.[1]
לא ראינו למשל טענה שההצטרפות ל- OECD תביא לשיפור רמת החינוך בישראל, תבסס סטנדרטיים של הימנעות מפגיעה
באיכות הסביבה ותצמצם את הפערים החברתיים הגדולים במדינה. כמו כן, אין כל התייחסות
לשאלה למי השיפור הכלכלי הנכסף יסייע ומי בישראל ייהנה מפירות שיפור זה, אם בכלל. מכיוון
שהדיונים בממשלה, בוועדות השונות לקידום הצטרפות ישראל ל- OECD לא פורסמו, ונכון לשלב זה
עולה כי אין מידע על וועדה שאמורה הייתה לקום לצורך בחינת השלכות ההצטרפות ל- OECD, אין מידע חד משמעי לגבי
עמדת מקבלי ההחלטות, ואם בכלל התקיים דיון שכזה.[2]
בהתאם למצגת
שכותרתה "תועלת מהצטרפות ישראל ל-OECD - האגף לקשרים בינלאומיים, משרד האוצר",[3]
פורטו התועלות בהתאם לעמדת גישת משרד האוצר, ותועלות אלו משלימות במידה מסויימת את
האמור בהודעת ראש הממשלה לעיל, ובין התועלות המפורטות:
- עידוד השקעות זרות ישירות, כפועל יוצא של
חותמת איכות, שקיפות ויעד השקעה;
- עידוד השקעות פיננסיות;
- תמיכה בשיפור דירוג האשראי של ישראל;
- הוצאה ישראל מהרשימה השחורה של מדינות
המפרות זכויות קניין רוחני;
- גישור על הפערים בתחום שיפור איכות הסביבה,
מניעת זיהומים ושיפור איכות החיים ובריאות התושבים בישראל;
- השוואות בינלאומיות מדויקות יותר וכפועל
יוצא – שיפור תהליכי קבלת ההחלטות בתחומי המדיניות הציבורית;
- חיבור למרכז מחקר וידע מהמובילים בעולם;
- שותפות מלאה בגיבוש סטנדרטים בינלאומיים;
- עידוד פעילות מחקר ופיתוח ורכש של מוצרים
ושירותים מישראל;
מתקבל הרושם כי במקרה זה נעשתה בחינה
מסויימת של התועלות הצפויות, ורצוי בהמשך לבחון האם תועלות צפויות אלו עמדו במבחן
המציאות (לגבי חלק מהתועלות אתייחס להלן).
[1] ראו לעיל הטקסט ליד ה"ש: "שתהיה מוכרת", "סטנדרטים
שמצפים מאיתנו", מההון "ההשקעה בעולם" וכיו"צ.
[2] כאמור, לצורך מחקר זה פניתי למשרד ראש הממשלה בהתאם לחוק חופש
המידע בבקשה לקבל את המידע, וטרם נתקבל מענה, אך לנוכח המדיניות בסוגיה זו, סביר
להניח שלא נזכה לראות את הפרוטוקולים ללא הליך משפטי, לנוכח המדיניות לגבי מסירת
מידע כגון דא, ראו: "מסירת מידע מישיבות הממשלה - פניות מן הציבור" הנחיות
היועץ המשפטי לממשלה (1.1601)
3.1002 (השתס"ג).
[3] המצגת נתקבלה ממשרד האוצר במענה לבקשה לקבלת מידע. למרות שאינה
נושאת תאריך, עולה מהכתוב שככל הנראה המצגת נכתבה לא לפני 2010. חתום על המצגת מי
שנכון לשנת 2007 אייש את תפקיד "מתאם OECD, ארגונים
בינלאומיים, האגף לקשרים בינלאומיים, משרד האוצר", והיה חלק מצוות ההיגוי
שהוקם, ראו לעיל ה"ש.
כמו כן, במצגת נוספת שנתקבלה במענה לפנייה בהתאם לחוק חופש המידע, שנושאת את
התאריך 24.01.2011,
תגובות
הוסף רשומת תגובה