הקונסטרוקטיביזם ומניעים לחקיקה נגד מתן שוחד לעובד ציבור זר

לתחילת המסמך: מבוא

פרק קודם: מניעים לחקיקה נגד שוחד לעובדי ציבור זרים - שערת הצביעות המאורגנת

מרבית הגישות התיאורטיות בכלכלה הפוליטית מציעות הנחות והסברים משתנים ולעתים קרובות סותרים לתופעות חברתיות. ניתן לבדל את הקונסטרוקטיביזם כאסכולה ייחודית בתורת הכלכלה פוליטית, כאסכולה המאפשרת סינתזה של אלמנטים הלקוחים מגישות אחרות הסותרות אחת את השנייה. קונסטרוקטיביזם מהווה גישה תיאורטיות מודרניות (התפתחה בעיקר החל משנות התשעים של המאה העשרים), ונראה שבמובנים רבים היא עוקפת כמה מהוויכוחים התיאורטיים העיקריים. בעוד ריאליזם וליברליזם עסוקים בלבקר אחד את השני, הקונסטרוקטיביזם התפתח באופן שמאפשר לסתור את הביקורות הנפוצות מכיוון שיש לו אופי כולל. בעוד ריאליזם וליברליזם חלוקים לגבי אלמנטיים רבים, בהם המתח בין הגישה הריכוזית לגישה פלורליסטית, הקונסטרוקטיביזם מציע גישה שיכולה לאמץ גם את המדינה הריכוזית וגם פלורליזם בזמנים משתנים. במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 פותח הקונסטרוקטיביזם כגישה להבנת יחסים בינלאומיים על ידי מגוון חוקרים,[1] אשר חלקו רעיונות לפיהם לתכונות בלתי מוחשיות של יחסי אנוש כמו אמונות, תפיסות והבנה ישנה גם חשיבות. הגישה הקונסטרוקטיביסטית צברה השפעה ומורכבות תיאורטית בשנות התשעים וכיום היא גישה אלטרנטיבית מרכזית בחקר הכלכלה הפוליטית הבינלאומית. ראוי לציין מספר טיעונים מרכזיים של האסכולה הקונסטרוקטיביסטית, הרלוונטיים לעניין חיבור זה: ראשית, הסובייקטיביות היא המפתח להבנת התנהגות סוכנים ושחקנים ברמה המקומית והבינלאומית - זהות היא מרכיב חשוב ביצירת שחקנים קוהרנטיים ועוזרת לקבוע כיצד נתפסים שחקנים אחרים; שנית, האופן בו נתפסים שחקנים, סוגיות ותהליכים אחרים, חשובים יותר ממבנים, מוסדות ומשטרים בקביעת יחסים בינלאומיים; שלישית, כל סוגי השחקנים המדינתים והלא-מדינתיים יכולים להיות חשובים וראויים לבחינה ולימוד במצבים משתנים, ולכן יש לקחת בחשבון את האינטראקציה של מבנים וסוכנים.

              בלב הקונסטרוקטיביזם, ישנן הנחות לגבי החשיבות של סובייקטיביות וסובייקטיביות פנימית בכל מערכות היחסים המקומיות והבינלאומיות. עבור הקונסטרוקטיביסטיים, לתופעות בעולם האנושי והטבעי אין כל רלוונטיות, עד שנייחס להן איזושהי משמעות. מעבר לכך, המשמעות והפרשנות של תופעה יקבעו כיצד היא תשפיע עלינו ועל היחסים שלנו אחד עם השני. האסכולה הקונסטרוקטיבית מסכימה עם האסכולה הריאליסטית (וחלק מהאסכולות הליברליות), שהמערכת הגלובאלית מורכבת ממשלות מקומיות, אך יש בניהן היררכיה בינלאומית. עם זאת, היעדרה של רשות שלטונית עולמית וקיומה של אנרכיה בזירה הבינלאומית, אין פירושה בהכרח שסכסוך בין הצדדים הוא בלתי נמנע.[2]

              חשוב לציין שלאסכולה הקונסטרוקטיביסטית יש חולשות מסוימות מבחינת כוח ההסבר שלה וקוהרנטיות. ביקורת נפוצה על ניתוח קונסטרוקטיביסטי היא שהאסכולה חסרת ישימות. ריאליסטים, למשל, יטענו שכדי להבין ולהסביר תופעות חברתיות ויחסים בינלאומיים עלינו להיות מסוגלים לקבוע פרמטרים תיאורטיים איתנים ולתאר הנחות מוצקות. עם זאת, הקונסטרוקטיביזם מקיף למדי מבחינת ההנחות שלו אילו שחקנים חשובים ובעלי השפעה משמעותית וכן אילו סוגיות משפיעות בעיצוב אינטראקציות בינלאומיות. כמו כן, ההתמקדות בתפיסות ופרשנויות סובייקטיביות, והדגש על זהות כגורם מרכזי ביחסים בינלאומיים, מהווים מושא לביקורת כלא הולמים. הביקורת הליברלית, מאידך, מבוססת על ההנחה שחוקים ואינטרסים רציונאליים, הם אלו המשפיעים ושולטים על מערכות היחסים בין הגורמים השונים במערכת הגלובאלית. האסכולה הקונסטרוקטיביסטית, שמבוססת על ההנחה שללא קשר לחוקים, מוסדות ומשטרים עשויים להתקיים, ולא תמיד גורמים שונים במערכת פועלים בהתאם לעקרונות של מקסום רציונלי, נתפסת ככזו המשיגה את התוצאה ההפוכה, בהתאם לניתוח המסורתי. הביקורת הליברלית, אשר מתבססת על ניתוח כלכלי של אינטרסים, דוחה את האסכולה הקונסטרוקטיבית, שבהתאם אליה זהות פוליטית או זיכרונות היסטוריים, עשויים לעלות לכדי מושג של אינטרסים רציונליים.[3]

              כפי שכבר ציינתי לעיל, אסכולת הקונסטרוקטיביזם עוסקת באופן בו מצב חברתי נתון משפיע על האופן בו שחקנים שונים מתנהלים ובוחרים לפעול. בהקשר זה, הקונסטרוקטיביזם מנסים להסביר קיומן של תופעות חברתיות שונות באמצעות אסכולה זו,[4] וכך נבחן האם ניתן להסביר את התפשטות האיסור על מתן שוחד לעובדי ציבור זרים והמניעים של מדינות לאמץ איסור, בהתאם לאסכולה הקונסטרוקטיבית. בבואנו לבחון את המניעים של מדינות לאמץ נורמות נגד מתן שוחד לעובד ציבור זר, האסכולה הקונסטרוקטיבית רלוונטית בעיקר לבחון את הגורמים הדוחפים להפצת הנורמה ומתן לגיטימציה. בנוסף, חשוב לציין שבבואנו לבחון את הפצת האיסור נגד מתן שוחד לעובדי ציבור זרים והמניעים לאמץ אותו, האסכולה הקונסטרוקטיבית מתייחסת לא רק לאופן בו מתנהלות המדינות, אלא מאפשרת ניתוח ובחינת תפקידם של גורמים לא מדינתיים,[5] אשר מהווים שחקן בעל משקל לא מבוטל במניעים של מדינה לחוקק חקיקה זו ולאכוף בהתאם. במסגרת ניתוח קונסטרוקטיבי של המניעים של מדינות לחוקק חקיקה האוסרת על מתן שוחד לעובד ציבור זר, ראוי להתייחס בעיקר לשתי תת-אסכולות של האסכולה הקונסטרוקטיבית, הרלוונטיות לעניינו: מודל המדיניות העולמית (World Polity Theory)[6] ומודל בירוקרטיה גלובאלית (Global Bureaucracies),[7] שלמרות היותן שזורות אחת בשנייה, מציגות טיעונים שונים.

[1] ראוי להזכיר לעניין זה את עבודתם של: Nicholas Onuf, Constructivism: A User's Manual, in Int'l Relations In A Constructed World 58 (1998); What Makes the World Hang Together?, לעיל ה"ש 190; ולהפניות נוספות ראו: Ted Hopf, The Promise of Constructivism in International Relations Theory, 23(1) Int'l Security 171 (1998).

[2] ראוי להזכיר את הניתוח הקונסטרוקטיבי של יחסי ארה"ב וסין, מכיוון שהוא משפיע באופן עקיף על המניעים לחקיקת ואכיפת חוקים נגד מתן ושוחד, כשפי שציינתי במספר מקומות במחקר זה. לארה"ב וסין יש היסטוריה ארוכה של יחסים. לאחר תבוסת יפן במלחמת העולם ה-2, ארה"ב הניחה כי היחסים הטובים עם סין ימשכו, אך הוכתה בתדהמה מהצלחתה של סין הקומוניסטית. כתוצאה מכך שארה"ב "איבדה" את סין, התפתח קונפליקט ארוך שנים וחשד הדדי בין המדינות, המונע על ידי שני הצדדים מאידיאולוגיה. אולם, של נשיאי ארה"ב ביקשו להביא את סין למאזן הכוחות העולמי בתחילת שנות השבעים של המאה ה-20, כדי לאזן את כוחה של ברית המועצות. כאשר הכלכלה הסינית צמחה במהירות לאחר 1976, ארה"ב הייתה תחילה מקור מוביל למימון והשקעות. אך ככל שהכלכלה הסינית התעשרה וככל שארה"ב גידלה את התלות שלה בחובות, ממשלת ארה"ב וחברות ובנקים אמריקאים הלוו יותר ויותר ממוסדות סיניים. סין נהנתה מגירעון סחר עצום מול ארה"ב, שאפשר לה לבנות עתודות מזומנים גדולות. יחסי מסחר זה הובילו גם לצמיחת הערים הסיניות ולמעמד הביניים הגדול. חברות סיניות החלו לפתח יכולת חדשנות משלהן. בשנת 1999 ממשל קלינטון דחף בהצלחה לשילובה של סין בארגון הסחר העולמי, וטען שצריך לשלב כוח כלכלי כל כך הולך וגובר במרקם של ניהול מוסדי עולמי ורגולציה מוסדית, במקום להשאיר אותה כגורם מבודד אך חזק של הכלכלה העולמית. מאז 2007 סין הפכה להיות שחקנית מובילה בקבוצת המדינות G20, והיא שחקן מתמשך בסחר העולמי, ובעלת תפקיד חשוב יותר ויותר בשווקי הכסף העולמיים. למרות האטה בצמיחה הכלכלית הסינית ובעיות באיזון כלכלה משתנה, ככל שעלויות השכר עלו והביקוש המקומי עלה, הכלכלה הסינית הפכה למרכיב מכריע בצמיחה עולמית ויציבות עולמית. ניהול 'עלייתה של סין' כמעצמת על, ללא (עד כה) קונפליקט צבאי או כלכלי גדול, למעט מלחמת הסחר שהחלה בהובלתו של הנשיא טראמפ לקראת סוף העשור השני של המאה ה-20 (Naná de Graaff, Bastiaan van Apeldoorn, US-China relations and the liberal world order, ? 94(1) Int'l Affairs 113 (2018).

העובדה שמתח ארוך שנים זה לא הביא לקונפליקט בעצימות גבוהה, יכול להיזקף לניהול קונסטרוקטיבי של היחסים בין הצדדים, על ידם ועל ידי שחקנים נוספים. נאו-ריאליזם יתכן ויסביר כמה מהאספקטים של עלייתה של סין והיחסים המשתנים בין ארה"ב לסין במאה ה-20, באמצעות מושגים של שינוי מבני ומיקום כוח בסדר העולמי, באמצעות מושגים של שינוי מבני ומיקום כוח בסדר העולמי, אבל חלק גדול מהקשר הזה, נבנה על ידי שני הצדדים. ניאו-ריאליסטים יטענו כי עליית סין למעמד של מעצמת-על אינה יכולה להתרחש ללא סכסוך עולמי גדול, אבל היו אלו שינויים בדימויים ותפיסות של אינטרס לאומי, לצד שינוי בפוליטיקה הפנימית והבינלאומית, שעיצבו קשר זה. נראה כי כיום סין רואה עצמה כשוות מעמד לארה"ב בשדה הבינלאומי, ולכן רואה עצמה כשחקן משמעותי ובכל הנוגע להגעה להסכמות בניהול סחר, קניין, ביטחון וכיו"צ. עם זאת, סביר להניח הקונסטרוקטיביסטיים יטענו כי רק האסכולה שלהם יכולה להסביר את ההיסטוריה ומהלך עניינים זה (ראו למשל ניתוח קונסטרוקטיבי של זכויות אדם ביחסי ארה"ב-סין: Hun Joon Kim, The prospects of human rights in US–China relations: a constructivist understanding, 20(1) Int'l Relations of the Asia-Pacific 91 (2020)).

[3] ראוי לציין שגם האסכולה הליברלית וגם האסכולה הקונסטרוקטיבית עוסקות ברווחת הפרט, ולסוגייה זו משמעות בבואנו לבחון את תפקידם ומטרתם של ארגונים בינלאומיים. עם זאת, גם טיעון זו לוקה בקושי, מכיוון שבבואנו לבחון העדפות ורווחת פרט ברמה הגלובלית, מתעורר קושי רב, לאור השונות הרבה בין צרכים והרווחה בפרספקטיבה הבינלאומית. הנחה אפשרית אחת הינה כי תיאוריות ואסכולות שונות נועדו לשרת מטרות שונות, והתפתחות של תיאוריות שונות מושפעת מערכים סובייקטיביים. ברי כי גישה זו סותרת את האסכולה הפוזיטיבית של אסכולת הריאליזם, אשר טוענת כי ניתן לבחון את העולם באופן אובייקטיבי ואמפירי, ומכאן לפתח תיאוריות "מדעיות". גישה זו נשענת על ההנחה שישנן עובדות אובייקטיביות שאינן שנויות במחלוקת, ואינן ניתנות לפרשנויות שונות באמצעות גישות סובייקטיביות. להבדיל, בהתאם לאסכולה הביקורתית, ידע אינו יכול להיות אובייקטיבי לחלוטין, ולכן לא ניתן לבחון את האספקטים החברתיים של העולם מבלי להוסיף פרשנות לתצפיות שלנו. כשלוקחים בחשבון את הגמישות של המחשבה האנושית, בצירוף ההבנה שכל אדם מחזיק בעקרונות, ערכים ואמונות שונים, אזי יש מקום להנחה כי תופעה חברתית יכולה להתפרש באופנים שונים. מתוך היציאה מנקודת ההנחה האמורה, מכיוון שתיאוריות וידע מהווים תוצר של בני אדם, אזי יש להתייחס אליהם כסובייקטיביים. לאור האמור לעיל, התיאוריה הביקורתית ביקשה לבחון כיצד נבנה, נוצר ומתקבל ידע, והחלו לבחון מקורות ומטרות של תיאוריות שונות.

[4] Taking Stock: The Constructivist Research Program, לעיל ה"ש 207, בעמ' 393.

[5] Ian Hurd, Constructivism, In The Oxford Handbook of International Relations 306, 310, 316 (2008).

[6] John W. Meyer, J. Boli, G. M. Thomas, F. O. Ramirez, World ‎‎society and the nation-state, 103 Am. J. of Socio. 144 ‎‎‎(1997) ‎‏;‏‎ John W. Meyer, World society, institutional ‎‎theories, and the actor, 36 Annual Rev. of Socio. 1 (2010); George Ritzer, The Blackwell Companion to Globalization 104, 138 (2007).

[7] Steffen Bauer, silke weinlich, International bureaucracies: organizing world politics, in The Ashgate Research Companion to Non-State Actors (2016).

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סיכום - לקראת סדר משפטי חדש

  לתחילת המאמר:   המשפט הפוליטי והחברתי בישראל – תמונת מצב על פרשת דרכים לחלק הקודם: המעבר למשפט של יחסי כוחות ושוויון מהותי לסיכום, אנו חיים בספירה משפטית שהתבססה במהלך עשרות השנים האחרונות כתוצאה מתהליכים מורכבים פנים מדינתיים והשפעה מתהליכים והתפתחויות במדינות שונות. תפיסות ליברליות התגבשו לתפיסות נאו-ליברליות, ואלו השפיעו באופן משמעותי על תפיסת הכלכלה והשוק, כשתפיסות אלו מחלחלות ולעיתים מהוות חלק אינטגראלי מהמשפט הציבורי והחוקתי. עם זאת, לנוכח מבנה חברתי, ביטחוני ופוליטי מורכב במיוחד במדינת ישראל, מדובר היה במבנה משפטי שברירי, רגיש ועדין. מבנה זה, על המתחים, הקשיים והבקעים שבו, אפשר חיים במסגרת המרחב הציבורי שלנו באופן סביר לרוב הציבור עד שנת 2023. עם זאת, נראה כי שנת 2023 הינה בעלת פוטנציאל להיזכר כשנת מפנה, אלא שבשלב זה יש קושי לדעת לאן מפנה זה צפוי להוביל אותנו. ישראל נקלעה למה שנראה כסערה מושלמת: לאחר שנים של חוסר יציבות פוליטית, היציבות הפוליטית הגיעה בדמות ממשלה שנויה במחלוקת שנקטה בצעדים שנויים במחלוקת, שהביאו לאחת מהמחאות העוצמתיות והמשמעותיות שאירעו במדינה. כך, משבר פולי
המשך לקרוא

מינוי שופטים בישראל וההשלכות החברתיות

  לתחילת המאמר:   המשפט הפוליטי והחברתי בישראל – תמונת מצב על פרשת דרכים לחלק הקודם:  שינוי תפיסת עיקרון השוויון כבסיס לשינוי חברתי מעמיק חשוב לציין שהמבנה הפוליטי-כלכלי בישראל לא התהווה בחלל הריק, ומהווה תוצר של התפתחות איטית והשפעות החיצוניות לחוק ולמשפט עצמם, הן לנוכח תהליכים ואירועים פנים מדינתיים והן כתוצאה מהשפעות והשלכות בינלאומיות וגלובאליות, קיומם של מתחים פנים חברתיים, השפעות פוליטיות סותרות ושיטת בחירות שמבטיחה כוח לא פרופורציונאלי למיעוטים, אשר בוחרים לקחת חלק פעיל במגרש המשחקים הפוליטי. בדומה למדינות דמוקרט-ליבראליות רבות, נערך היזון חוזר תמידי בין המשפט לבין הפוליטיקה, כשבתווך ניצב הציבור והחברה בכללותם. נראה כי ניתן להתייחס למקורות ההיסטוריים של העם היהודי והיותה של ישראל למעשה במלחמה תמידית, [1] שלעיתים העצימות שלה מתגברת, כגורמים מעצבים משמעותיים בישראל (לצד שורה ארוכה של גורמים נוספים). למרות שלא ניתן להתעלם מהחשיבות של ההכרה במדינת ישראל כבית של העם היהודי, וגם לא ניתן להתעלם מכך שהיותה של ישראל בקונפליקט צבאי תמידי ומתמשך, מהווה גורם שההשפעה שלו על מערכות השלטון וה
המשך לקרוא

שינוי תפיסת עיקרון השוויון כבסיס לשינוי חברתי מעמיק

לתחילת המאמר:   המשפט הפוליטי והחברתי בישראל – תמונת מצב על פרשת דרכים לחלק הקודם: הצורך בבחינה מחודשת של תפיסות יסוד משפטיות במערכת המשפט     עקרונות יסוד עליהם מבססת מערכת המשפט את פסיקותיה, ומסדירים מערכת חברתית, פוליטית וכלכלית, נגזרים ממצב חברתי ופוליטי שכבר אינו רלוונטי. אם במשך שנים מגזרים מסויימים קיבלו בסבלנות מסויימת, או למצער, בהכנעה וללא מחאה, סוג של שיווי משקל חברתי, ציבורי, פוליטי וביטחוני, כל אלו כבר אינם רלוונטיים. השפעות כלכליות ופוליטיות שינו את תמונת המציאות מבלי היכר. שינויים דמוגרפיים, כלכליים וביטחוניים מצריכים התמודדות עם מציאות שונה מהמציאות המוכרת לנו, ועל המשפט מוטלת החובה לקחת חלק בעיצוב תמונת המציאות המורכבת.   חלקים מהגזר החרדי כבר אינם מוכנים לקבל את מה שהם מפרשים כאפליה מגזרית, בעוד חלק מהמגזר החילוני אינו מקבל את הימנעות חלקים מהמגזר החרדי מנשיאה בנטל הגיוס ותרומה נמוכה לכלכלה. חלקים מהמגזר הערבי כלל אינם רואים עצמם כחלק אינטגראלי מהמדינה ומוסדותיה, חלקים אחרים מהמגזר הערבי יתכן וכן רוצים לקחת חלק במדינה ומוסדותיה, תוך שיתאפשר להם לשמור על מאפייניה
המשך לקרוא