ניתוח נאו-ליברליזם מוסדי של עבירת שוחד לעובד ציבור זר
לתחילת המסמך: מבוא
פרק קודם: ניתוח קונסטרוקטיבי של עבירת שוחד לעובד ציבור זר
גם בחינה וניסיון להסביר את המניעים לחקיקה נגד מתן שוחד באמצעות נאו-ליברליזם מוסדי, נתקלת בקשיים כדלקמן: בהתאם לניתוח ניאו-ליברלי, נניח שהמדינה פועלת בשדה הגלובלי בתאום עם מדינות אחרות במטרה להפחית את עלויות הנובעות מתשלומי שוחד בעסקאות בינלאומיות, ואף עיקרון זה לעיתים בא לידי ביטוי בגישה הגלובאלית להתמודדות עם התופעה.[1] עם זאת, כפי שהראיתי לעיל ועוד אראה להלן בחיבור זה, סוגיה זו אינה עולה לדיון כמניע דומיננטי בספרות האקדמית, וגם אינה מקבלת מקום משמעותי, אם בכלל בדיון לגבי חקיקת חקיקה נגד מתן שוחד ואכיפתה. כמו כן, מכיוון שהאסכולה הנאו-ליברלית אינה מקבלת את הפרשנות הריאליסטית, ומכאן אמנת ה-OECD לא נחתמה כתוצאה מהפעלת לחץ של ארה"ב, אזי מדובר על יוזמה של ארגון בינלאומי אוטונומי, מכאן נשמטת גם הקרקע תחת הטיעון בדבר מניע של המדינה עצמה.[2] על אחת כמה וכמה לנוכח השפעות של ארגונים בינלאומיים שונים על המדיניות בדבר תשלום שוחד בעסקאות בינלאומיות.[3] ניכר כי הביקורת לעיל מציגה נדבך משמעותי במגבלות של אסכולות רציונאליות, אשר נגזר מכך שהאסכולה הליברלית הבסיסית אינה מקנה משמעות וכוח השפעה לאלמנטים הממסדיים.[4] ביקורת זו מקבלת משמעות נוספת מכיוון שהאסכולה הנאו-ליברלית המוסדית מסבירה קיומם של מוסדות כמנגנונים לפתרון כשלים בשוק.[5] עם זאת, לא ניתן לקבוע שמנגנון אמנת ה-OECD אכן מהווה מנגנון יעיל, אשר פותר את כשל השוק.[6] לא זו אף זו, כמפורט במספר הקשרים בחיבור זה, ישנן אינדיקציות משמעותיות, לפיהן המנגנון אינו יעיל ואינו מביא לתוצאות המבוקשות המוצהרות (מיגור שוחד בינלאומי). אם נתייחס לסדקים שמתגלעים בתפיסות היסוד של מיגור תופעת מתן השוחד בעסקאות בינלאומיות, ותהיות האם מדובר על מנגנון אפקטיבי אשר מניב תוצאות, אזי חוסר היעילות של המנגנון, סוכניו והחקיקה שחוקקו מכוחו, סותרת את הנחת הרציונאליות אשר מהווה את יסוד האסכולה הליברלית: אנו עדים לכך שמדינות מאמצות פתרונות מוסדיים שככל הנראה אינם פותרים את הבעיה המוצהרת שלשמה הוקמו, ואינם פותרים את בעיית התיאום בין המדינות. לראיה, אנו נוכחים בחוסר האחידות הרב בהיקפי ואופן האכיפה, והעובדה שמדובר במנגנון שלא פתר את בעיית התיאום והפעולה המשותפת בין מדינות ברובד הגלובלי, אלא לכל היותר בקרב המדינות החתומות על האמנה. כאמור, גם לגבי מדינות אלו ניתן להצביע על שורה של כשלים בפיתוח מנגנון המהווה משטר אכיפה גלובאלי אחיד.
לפרק הבא: מניעים לחקיקה נגד שוחד לעובדי ציבור זרים - שערת הצביעות המאורגנת
[1] כפי שזו באה
לידי ביטוי למשל אצל: The
Hollowness of Anti-Corruption Discourse, לעיל,
בעמ' 197; Ben W. Heineman, Jr., Fritz
Heimann, The Long War Against Corruption, 85(3) foreign Affairs 75 (2006).
[2] The Hollowness of Anti-Corruption Discourse, לעיל, בעמ' 183-4, ותפיסת היסוד המוצגת לאורך המאמר; The International Anti-Corruption Campaign, לעיל, בעמ' 458-9.
[3] למשל,
מעורבות הבנק העולמי: Ibrahim
F.I. Shihata, Corruption-A General Review With an Emphasis on the Role of
the World Bank, 15(3) Penn State
Int'l L. Rev. 451, 470 (1997), וכן תפקידו של הארגון TransparencyInternational ו- NGO's אחרים: Margot Cleveland, Trends in the
International Fight Against Bribery and Corruption, 90 J. of Bus. Ethics 199 (2009).
[4] Michael Barnett, Martha Finnemore, Rules for the World: International
Organizations in Global Politics 157, 165-168 (2004)
[5] Jennifer Sterling-Folker, Competing
Paradigms or Birds of a Feather? Constructivism and Neoliberal Institutionalism
Compared, 44(1) Int'l Studies
Quarterly 97 (2000).
[6] ראו למשל
בטור הקצרצר:Jeremy
Pope, Frank Vogl, Making Anticorruption Agencies More Effective, 37(2) Fin.ance and Development 6 (2000) , ואם נקיש
מהגישה המוצגת אצל: Anti-Corruption
Commissons Panacea Or Real Medicine To Fight Corruption?, לעיל
ה"ש 187, בעמ' 2, 13, 15, אשר אינה מתייחסת באופן
ישיר וספציפי לסוגיית השוחד.
תגובות
הוסף רשומת תגובה