פרק שמיני: התייחסות להשפעות חיצוניות על חקיקה במסגרת עבודת הכנסת

 לתחילת המאמר: מבוא

לחלק הקודם: מניעים להצטרפות ישראל ל-OECD - סיכום ביניים  

כפי שציינתי לעיל, מכיוון שרוב עבודת המטה במסגרת ההצטרפות ל- OECD מבוססת על עבודה בממשלה ומשרדי הממשלה, מתעורר קושי להתחקות אחר האופן בו התייחסו גורמי ממשל להצטרפות. מאידך, סקירה של הליכי חקיקה שחוקקו על מנת לערוך התאמות לדרישות ה-OECD, מעלה תמונה מעניינת לגבי רוח הדברים ומהלך העניינים.

הליכי חקיקת סעיף 291א לחוק העונשין – שוחד לעובד ציבור זר

לאור סקירת וניתוח מהלך ההצטרפות ל- OECD, אנו למדים שלאורך תהליך ההצטרפות, סוגיית מתן שוחד לעובד ציבור זר, מהווה סעיף אחד מתוך שורה ארוכה של התאמות רגולטיביות וחקיקה שמדינת ישראל נדרשה לערוך במסגרת הליך הקבלה ל- OECD, אך מתקבל הרושם שמדובר על סוגייה בעלת חשיבות מיוחדת במסגרת הליך ההצטרפות לארגון.

בהמשך לביקורות ותהיות שנשמעו בתקשורת לגבי ההצטרפות ל- OECD והצגתי לעיל,^[1] יש לציין כי ניתן להצביע אף על התייחסות מינורית בתקשורת, בכתבה שפורסמה בחודש מאי 2007, לכך שהמשמעות של הצטרפות ל- OECD הינה כי המדינה תידרש לקבוע סנקציה פלילית בגין מתן שוחד לעובד ציבור זר.^[2] הצעת חוק מתן שוחד לעובד ציבור זר הונחה על שולחן הכנסת בתאריך 11 ביוני 2008, על ידי הממשלה.^[3] בהצעת החוק מצויין כי חקיקת הסעיף "נדרשת על-פי אמנת האו"ם נגד שחיתות", טענה שאינה חד משמעית, כפי שהיא מוצגת, מכיוון ששאלת מעמדן המחייב של אמנות בינלאומיות במסגרת המשפט הישראלי ככלל ומעמדן של אמנות שנחתמות בעצרת האו"ם בפרט, הינה שאלה מורכבת וסבוכה, ויש קושי לקבוע באופן חד משמעי כי חתימה על אמנה בינלאומית מחייבת את המדינה, כפי שהדבר מוצג בהצעת החוק.^[4]

כמו כן, מצוין בהצעת החוק כי סעיף החוק המוצע, מחויב מכוח הצטרפות לאמנת ה-OECD וצורך להתאים את הדין הישראלי להוראות האמנה. אמנם יש בסיס להנחה כי להבדיל מאמנת האו"ם, לאמנת ה-OECD מעמד נורמטיבי שונה ומחייב יותר, וכי על מנת לעמוד בהוראות אמנה זו, ישראל מחויבת לחוקק חקיקה פלילית. עם זאת, נראה כי הממשלה (שהגישה את הצעת החוק), נאחזת בטיעון האמור, ובכך מעבירה מסר לפיו לנוכח החתימה על האמנות, הצעת החוק הינה סוגיה גמורה, וכלל אין טעם לנהל דיון לגופו של עניין, בעוד ראוי היה להסביר במסגרת הצעת החוק את המשמעויות וההשלכות של החקיקה המוצעת.^[5]

זה המקום לציין כי, נוצר מצב מורכב מבחינת הליכי החקיקה: ההחלטה על ההצטרפות לאמנת ה-OECD לא אושרה על ידי הכנסת, מכיוון שבהתאם לדין בישראל, במקרה זה אין חובה להצביע על אשרור האמנה במליאת הכנסת, ודי בהחלטת ממשלה (שגם היא טרם ניתנה בשלב זה).^[6] לכן, בכסות מצג לפיו החלטה לגבי הצעת החוק, הינה כבר עניין מוגמר והכרחי, החלטת הממשלה "מתורגמת" לקידום הצעת חוק, מבלי שהכנסת ומוסדותיה מנהלים לגביה דיון מהותי, כפי שנראה להלן.^[7]  

דיון לקריאה ראשונה בהצעת חוק שוחד עובד ציבור זר

הצעת חוק מתן שוחד לעובד ציבור זר נדונה במליאת הכנסת בתאריך 16.06.2008.^[8] שר הבריאות הציג את הצעת החוק בשם שר המשפטים, והסביר כי המלחמה בשחיתות ובשוחד תופסת מקום מרכזי בסדר היום בקרב הקהילה הבינלאומית בשנים האחרונות, וכי התגבשו מספר יוזמות בינלאומיות במטרה לגבש כלים להתמודדות עם התופעה. שר הבריאות מסביר, בהתאם למפורט בדברי ההסבר בהצעת החוק, את תפיסת היסוד, כפי שזו באה לידי ביטוי בהצעת החוק, אך אינו מוסיף הסבר כלשהו לקושיות שהעליתי לגבי תפיסת יסוד זו.^[9] כמו כן, שר הבריאות מציין, ברוח הצעת החוק כי חקיקת הסעיף "נדרשת על-פי אמנת האו"ם נגד שחיתות", מה שכאמור לעיל אינו מדויק, ומוסיף שהחקיקה גם מהווה תנאי להצטרפות לאמנת ה-OECD.^[10]

בהינתן שמדובר בדיון על הוספת עבירה פלילית חדשה לספר החוקים, וחוסר הבהירות לגבי חקיקת האיסור על מתן שוחד, הגיוני היה להניח שלאחר הצגת החוק, יתקיים דיון ער, אך המציאות שונה בתכלית. מנהל ישיבת הכנסת קובע כי עוברים לדיון, אך משתמע מדבריו שחברי הכנסת שביקשו לנאום, כלל אינם נוכחים.^[11] ח"כ היחיד שככל הנראה מביע עניין כלשהו, מעלה מספר שאלות, אלא שמרובן משתמע שהוא אינו מבין את מהות החוק ומשמעותו, ואף גרוע מכך – ניכר שהוא מניח שמדובר בחקיקה דקלרטיבית בעיקרה, נטולת משמעות מעשית.^[12] אם לא די באמור, בהתאם לפרוטוקול הדיון, הדיון לפתע מוסט לדיון בהצעת חוק אחרת, כשמנהל הישיבה מסביר כי הוא רוצה לנצל את הזמן עד שחבר הכנסת ירד מהדוכן,^[13] וכך סביר להניח שהקשב המוגבל מלכתחילה במליאה, מוסט לנושא אחר.

לאחר סיום הדיון החטוף, חוזר מנהל הישיבה להצעת החוק בדבר מתן שוחד לעובד ציבור זר, לא לפני שהדיון נקטע שוב, כשמנהל הישיבה מודיע שחבר כנסת אחר מחליף אותו בניהול הישיבה, ואז תתחדש ההצבעה. בפרוטוקול הדיון מופיעה המילה "הצבעה", ואז תגובתו של שר הבריאות (שכאמור, הוא מי שהציג את הצעת החוק), כשהוא שואל "על מה מצביעים?", מה שמלמד על מידת הקשב והסדר במליאה באותה העת. מנהל הישיבה עונה על מה מצביעים ותיקון 102 לחוק העונשין עובר ברוב של 10 חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים.

 

כך, ללא כל דיון מהותי, כשהרושם המתקבל הינו כי לא בטוח שחברי הכנסת המועטים במליאה מבינים על מה הם מצביעים, עוברת חקיקה פלילית במדינת ישראל בקריאה ראשונה. אני מניח שתמונת מציאות זו אינה חריגה ומאפיינת דיון בחוקים רבים, עם זאת אנו למדים שלא היה עניין רב בחקיקה זו, היא לא הביאה לדיון משמעותי ולא לנוכחות משמעותית של חברי כנסת. יש לציין שיש סתירה מסוימת בין החשיבות המשתמעת לחקיקה זו, אשר מהווה חלק משמעותי בהגשמת היעד האסטרטגי של הצטרפות ל- OECD, לבין העובדה שהקואליציה לא טרחה להבטיח קיומו של רוב משמעותי, על מנת למנוע מחטף של האופוזיציה.

דיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט

בתאריך 09.07.2008 נערך בוועדת חוקה חוק ומשפט, דיון בהצעת החוק לאיסור מתן שוחד, במסגרת הכנת הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית.^[14] בדיון השתתפו שני חברי כנסת בלבד, כולל יו"ר הועדה.

 בדברי הפתיחה הקצרים בדיון בוועדה, מציג יו"ר הועדה את נושא הדיון, בציינו כי חקיקת סעיף 291א' בחוק העונשין^[15] הינה "חלק ממערך עדכוני החוקים", וככל הנראה יו"ר הועדה מתייחס לתיקוני חקיקה הקשורים לתהליך צירוף מדינת ישראל לארגון ה-OECD.^[16] יו"ר הועדה מוסיף כי "מעניין איזה חוקים הולכים לתיקונים וחוקים אחרים שוכחים אותם, עד 120".^[17] כלומר, מתקבל הרושם שבפתח הישיבה מציג יו"ר הוועדה את התיקון ככזה שאינו עומד בפני עצמו, אלא מהווה חלק ממארג שלם, מה שכמובן מפחית בערכו ומשמעותו של התיקון כחקיקה עצמאית ומהותית. כמו כן, הערתו של יו"ר הוועדה מרמזת לנו שקידום חקיקת האיסור על מתן שוחד לעובד ציבור זר, והבאתו לדיון, אינה החלטה שנתקבלה במסגרת הפררוגטיבה שלו, אלא הוא בעצמו תוהה מדוע דווקא תיקון זה מקבל תיעדוף ולא "נקבר בוועדה".

בהמשך, נציגת משרד המשפטים הציגה את התיקון לחוק, אך בשלב מסויים דבריה של נציגת משרד המשפטים נקטעים על ידי ח"כ שרוני, אשר מוסיף: "מיגור –לא, אבל להפחית", ונציגת משרד המשפטים ממהרת להתאים את דבריה ומבהירה שמדובר ב"התמודדות...". לאחר ההצהרות בדבר המטרה הבינלאומית, מוסיפה נציגת משרד המשפטים כי למעשה יש לחוקק את הסעיף לאור הרצון של ישראל להצטרף לארגון ה-OECD, החתימה על אמנת ה-OECD, והטענה שתיקון החוק מהווה תנאי להצטרפות לארגון ה-OECD.^[18] נציגת משרד המשפטים ממשיכה ומסבירה כי אמנת האו"ם ואמנת ה-OECD כוללות הוראות ספציפיות, אשר מכתיבות את אופי התיקון המוצע, מחד,^[19] דא עקא, נציגת משרד המשפטים, למצער, אינה מדייקת: אמנת ה-OECD אכן כוללת מספר הנחיות, אותן נדרשות המדינות החתומות לקיים, אך מדובר על הוראות שרחוקות מלהוות "תנאים מדויקים".

בהמשך הדיון, יו"ר הועדה מקשה ושואל את נציגת משרד המשפטים לגבי ההתאמה של נוסח האיסור על מתן שוחד לעובד ציבור זר למסגרת החקיקה הישראלית,^[20] אז חוזרת נציגת משרד המשפטים לטענתה המקורית בעניין דרישת התאמה של הסעיף לנוסח באמנה, אך כעת היא מסבירה שדרישת ההתאמה לאמנה רלוונטית רק לסוגיית הענישה.^[21] עם זאת, אפילו אמירה זו, למצער – אינה מדויקת. האמנה אינה כוללת דרישה לגבי רמת הענישה, אלא רק דרישה שהעבירה תוגדר כעבירה פלילית. לאחר מכן, היועצת המשפטית של הועדה מקריאה את נוסח הצעת החוק, נאמרות מספר הערות לגבי הגדרת עובד ציבור, שאינן רלוונטיות לעניין דנן, ולאחר מכן יו"ר הועדה מציע לעבור להצבעה, ההצעה מתקבלת פה אחד (כששני חברי כנסת נוכחים) והישיבה שהחלה בשעה 9:00 ננעלת בשעה 9:30.

התמונה שהצגתי לעיל מצטיירת, לעניות דעתי, כתמונה עגומה של תהליך החקיקה. בל נשכח שמדובר על תיקון לחקיקה פלילית שצפויה לשנות מהיסוד את התרבות העסקית במדינת ישראל, ולמרות זאת, מתקבל הרושם שנערך דיון שטחי בלבד, ומבלי שנשמעות עמדות או דעות מגוונות ומהותיות.

דיון בהצעת החוק במליאת הכנסת והצבעה בקריאה שנייה ושלישית

בתאריך 14.07.2008 הצעת החוק הובאה לדיון במליאת הכנסת לקריאה שניה ושלישית.^[22] כפי שראינו עד לשלב זה, לא נערך דיון מהותי בהצעת החוק, משמעויותיה וגזרותיה, וכפי שנראה להלן, בדיון שנערך במליאת הכנסת לפני קריאה שנייה ושלישית, המצב לא היה שונה. את הצעת החוק הציג יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, אשר מסביר כי הצורך בחקיקה נובע מהצורך להתאים את החקיקה לאמנת האו"ם ואמנת ה-OECD: "יש לנו כבר סדרה של התאמות לאמנות הללו... אנחנו קובעים בחוק הזה, בדומה למדינות שונות שחוקקו את האיסור בקוד הפלילי שלהן...", ושוב אנו רואים חזרה על הנימוקים והרטוריקה שנשמעו בדיון בוועדה, אשר יוצרים מצג שלדעתי, אינו משקף את המצב המשפטי, כפי שראוי לשקף אותו.^[23] לאחר מכן, יו"ר המליאה מציין כי אין הסתייגויות ולכן עוברים להצבעה, אשר מתקבלת פה אחד, כש- 13 חברי הכנסת הנוכחים במליאה מצביעים בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים, בקריאה השנייה והשלישית.

ברי כי הליך החקיקה שתיארתי לעיל אינו בהכרח חריג בנוף החקיקה המקומי, ולא מדובר בחוק הראשון ולא החוק האחרון, אשר עובר מבלי שמתקיים דיון מהותי וממשי בחוק והשלכותיו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שמתקבל הרושם שבמקרה זה הרשות המחוקקת לא היוותה גורם משמעותי בהליך החקיקה, ותפקדה כצינור מעבר לחוק, ולא מעבר לכך. נראה שהמחוקקים הביעו עניין אפסי בחוק, וקיבלו אותו כעניין מוגמר וכהליך טכני בלבד. חוסר העניין של המחוקקים מרמז שגם קבוצות האינטרסים לא ראו עניין כלשהו בחוק, מכיוון שאני מניח שאם קבוצת אינטרסים כזו או אחרת הייתה רואה עניין לחיוב או לשלילה בחוק, הדבר היה בא לידי ביטוי באופן בולט יותר בדיוני החקיקה.^[24]

לחלק הבא: אשרור אמנת ה-OECD במדינת ישראל

---

[1] לעיל ה"ש.

[2]   טל לוי "יש מחיר להצטרפות ל-OECD : אסור לשחד פקידים בחו"ל" דה-מארקר (17.05.2007) www.themarker.com/markets/1.493716.

[3] הצעת חוק לתיקון דיני העונשין (תיקון מס׳ 102 ) (מתן שוחד לעובד ציבור זר), ה"ח הממשלה תשס"ח 618, הונחה על שולחן הכנסת בהתאם למפורט בפרוטוקול ישיבה מס' 243 של הכנסת ה- 17, 131 (11.06.2008).

[4] להרחבה לגבי סוגיה זו, ראו: נתן פיינברג "אמנות דקלרטיביות ואמנות קונסטיטוטיביות במשפט הבינלאומי" הפרקליט כד 433 (התשכ"ח); בנימין רובין "אימוץ אמנות בינלאומיות למשפט הארץ בידי בתי המשפט" משפטים יג 201 (התשמ״ד); בבואנו לבחון באופן ספציפי את מעמדה של אמנת האו"ם נגד שחיתות, אזי המצב אף מורכב במיוחד לנוכח מעמדה השנוי במחלוקת, הוראותיה המעורפלות והכלליות, והאופן בו האמנה נתפשת ומיושמת אצל חלק גדול מהמדינות הרבות החתומות עליה, ראו: ספרה של Cecily Rose, International Anti-Cruption Norms 97 (2015)  , שם מוקדש פרק שלם לדיון בחולשותיה של האמנה, ומדוע האמנה אינה מהווה כלי יעיל להתמודדות עם שחיתות בינלאומית בכלל ושוחד לעובדי ציבור זרים, בפרט.

[5] בהמשך דברי ההסבר ישנם מספר הסברים לקונים לגבי ההגדרה של עובד ציבור זר, הגדרה של מדינה זרה, והתייחסות לכך שהגשת כתב אישום מצריכה את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, ואלו אינם רלוונטיים לעניינינו, למעט התייחסות לכך שההגדרות של איש ציבור ומדינה זרה נקבעו בהתאם לדרישות אמנת האו"ם ואמנת ה- OECD, ראו לעיל ה"ש __.

[6] ראו להלן.

[7] יתכן שיש בהליך שאפרט להלן לכדי ללמדנו דבר או שניים על מעמדה של הכנסת ויכולת ההשפעה המוגבלת שלה, מכיוון שיתכן שאם מעמדה, מידת הלוחמנות של חברי הכנסת ועומס העבודה, היו שונים, יתכן שהיה בכוחה של הכנסת להשפיע על מהלך החקיקה בצורה אפקטיבית יותר, אך כפי שנראה להלן, זה לא האופן בו התנהל הליך החקיקה.

[8] פרוטוקול ישיבה מס' 244 של הכנסת ה- 17, 62-66 (16.06.2008).

[9] לעיל, הטקסט ליד ה"ש __.

 [10]בנוסף, לאחר האמור לעיל, מסביר שר הבריאות דאז שמדובר על עבירה האוסרת על מתן שוחד לעובד ציבור זר בהקשר של פעילות עסקית וכי בהתאם להצעה, הגשת כתב אישום בעבירה יצריך אישור של היועץ המשפטי לממשלה, בדומה לדרישה בדבר אישור היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישור בעבירות חוץ, מכיוון שעבירות אלו, מעצם טבען כרוכות ב"...רגישות שעשויה להתלוות להעמדה לדין על עבירה שנעשתה במדינה אחרת, וכן קשיי ההוכחה הכרוכים בדרך כלל בהעמדה לדין על עבירות חוץ", אך אלמנטיים אלו פחות רלוונטים לנושא מחקר זה.

[11] "חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון. חבר הכנסת רביץ. חבר הכנסת פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני. הרשימה סגורה."

[12] ח"כ פותח בציינו "אני מבין שהמדינה כבר, ברוך השם, מתמודדת טוב עם מה שנעשה פה, בתוך מדינת ישראל, ועכשיו אנחנו הולכים לעשות סדר במה שקורה בעולם, במדינות זרות, מבחינת החוק הבין-לאומי". כבר ממשפט הפתיחה משתמע כי ח"כ זאב אינו מבין לחלוטין את מהות החוק ומשמעויותיו, מכיוון שהחוק חושף תאגידים ונושאי משרה, אזרחי ישראל, לסיכון באישום בעבירה פלילית. ממשיך ח"כ זאב ומציין כי "יכול להיות שמבחינה פורמלית זה מחייב גם את מדינת ישראל לחתום על אותה אמנה, אבל, אדוני השר, ברור שהחוקים אינם משנים דבר וחצי דבר מבחינת לוקחי השוחד", ושוב אנו למדים שח"כ זאב אינו מבין את ההשלכות הפליליות של החקיקה על מדינת ישראל ואזרחיה, ומניח שישראל מחוייבת פורמאלית לחתום על האמנה, מה שכלל אינו המצב. ממשיך ח"כ זאב ומעיר הערות שבינן לבין החוק אין דבר וחצי דבר, בציינו "אני לא מבין איך אפשר ליישם את זה הלכה למעשה. הלוא אנחנו לא מדברים על אנשים שהם שליחים – למשל שגריר בישראל, קונסול או כל שליח. יש גם שליחויות שונות מטעם מדינת ישראל, מטעם הסוכנות, אז אתה יכול – יש לך שליטה על אנשים שנשלחים מטעם המדינה, אבל כשאדם שהוא לא שליח של המדינה נותן באופן אישי שוחד בגין איזו עסקה שהוא עושה, איך אני יכול להביא אותו לארץ?". כפי שניתן לראות, ח"כ זאב מתייחס לעניין שבינו לבין איסור על מתן שוחד אין כל קשר, ויש קושי להבין מה כוונתו. ח"כ זאב  ממשיך בציינו "האם אני חייב לדרוש את הסגרתו? איך היועץ המשפטי יכול להיכנס לסוגיה כה סבוכה כדי להגיש כתב אישום נגד אנשים שמקבלים שוחד או שנותנים שוחד?", למרות שהחוק כלל אינו עוסק באישום מקבלי השוחד ואינו עוסק בסוגיית הסגרה. בהתאם לכך, בסופו של דבר מסכם ח"כ זאב בציינו כי "לכן יכול להיות שזה משהו דקלרטיבי, שנועד רק להצהיר שאנחנו שותפים לאמנה הבין-לאומית, אבל אני לא רואה, אדוני השר, איך באמת אפשר ליישם את זה הלכה למעשה...". קרי, שוב חוסר ההבנה של ח"כ זאב נובטת מדבריו, וניכר שהוא כלל אינו מאמין שיש משמעות מעשית לסעיף החוק, אלא שמדובר על סוגייה הצהרתית בלבד, נטולת משמעות.

[13] "לפני שנעבור להצבעה, וכדי לנצל את הזמן עד שחבר הכנסת נסים זאב חוזר למקומו, אני רוצה לחזור על ההחלטה אשר להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי..."הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 38) (ביטול תשלום על שירותי רפואה מונעת).

[14] פרוטוקול ישיבה מס' 604 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-17, 5 (09.07.2008) דיון בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 102) (מתן שוחד לעובד ציבור זר), התשס"ח-2008.

[15] חוק העונשין, התשל"ז-1977, ס"ח 226.

[16] משפטים ספורים לאחר האמור לעיל, מציין יו"ר הועדה כי "בעקבות הניסיון שלנו להפוך לחלק מהקהילה הבינלאומית – עסקנו בחוק הספנות, ועוד לא סיימנו, והיום אנחנו עוסקים במתן שוחד לעובד ציבור זר". משכך, מתקבל הרושם כי מערך תיקוני החוקים אליו מתיחס היו"ר הינו תיקונים הקשורים ליחסי מדינת ישראל עם מדינות זרות והתאמה לסטנדרטים בינלאומיים.

[17] פרוטוקול מס' 604, לעיל....

 [18]דבריה של נציג משרד המשפטים: "...אנחנו נדרשים גם באמנת האו"ם נגד שחיתות, שישראל חתמה עליה, המבקשת לאשרר אותה – להוסיף עבירה כזו, והדרישה גם קבועה באמנת ה- OECD בדבר שוחד עובדי ציבור בעסקאות בינלאומיות. למעשה, כדי להצטרף לאמנת ה- OECD ולארגון ה- OECD, אחד התנאים הוא הוספת העבירה."

[19] "העבירה שאנחנו מבקשים להוסיף עונה על התנאים המאד מפורטים שקבועים באמנות. היא מתייחסת לשוחד עובד ציבור בעסקאות, בפעילות עסקית, כל עקרון שנוגע לפעילות עסקית לעובד ציבור זר, כש 'עובד ציבור זר' זה עובד של מדינה זרה או עובד של ארגון בין לאומי, ציבורי. ההגדרות שקבענו בהצעה כמעט חופפות ליסודות שנדרשים בשתי האמנות כאשר היסודות שנדרשות ב- OECD ובאמנת האו"ם כמעט זהות זו לזו.". לעיל ה"ש __.

[20] "האם אתם רואים איזו דיסהרמוניה בין החקיקה הזו לבין החקיקה הרגילה שלנו, בעבירות הנאמרות?... האם העובדה שהיית צריכה להיצמד לאמנות לא גרמה לך במהלך העבודה לשאול שאלה שאני שאלתי עכשיו". לעיל ה"ש __.

[21] "הענישה היא ענישה זהה. כלומר, ענישה - -... זו הדרישה שלהם. המטרה, באמנות – והם חוזרים על זה בכמה הקשרים – שלא יהיה הבדל לא באכיפה ולא בהוראות החוק בין העבירה המקומית לבין העבירה של שוחד עובד ציבור זר. והענישה היא זהה. יכול להיות שיהיו השגות לגבי רמת הענישה אצלנו, אבל לא על זה היתה השאלה, ולא נגענו באמת, לפחות בשלב הזה, בעונש על מתן שוחד... במובן הזה, הפרשנות של מה הוא שוחד, אני מתארת לעצמי, וזו היתה הכוונה, תהיה פרשנות זהה בין שתי העבירות. האבחנה היא – למעשה יש שתי אבחנות: מי הוא עובד ציבור זר לעומת עובד ציבור מקומי".

[22] פרוטוקול ישיבה מס' 257 של הכנסת ה- 17 (14.07.2008)

[23] כמו כן, יו"ר הוועדה מציג את סוגיית אישור היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום, שאינה רלוונטית למחקר זה.

[24] החוק מפורסם ברשומות בתאריך 21.07.2008, בזמן שאהוד אולמרט מכהן כראש ממשלה ודניאל פרידמן מכהן כשר המשפטים, חוק העונשין (תיקון מס' 99) (התשס״ח-2008), ס"ח 662.