הצורך בבחינה מחודשת של תפיסות יסוד משפטיות במערכת המשפט
לתחילת המאמר: המשפט הפוליטי והחברתי בישראל – תמונת מצב על פרשת דרכים
לחלק הקודם: שיח השוויון במשפט במדינת ישראל
נראה
שניתן לאפיין את מערכת המשפט הישראלית בעשורים האחרונים ככזו שהוכיחה שבאפשרותה
להציג אומץ שיפוטי, יצירתיות ופריצת גבולות במקומות מסויימים, אך התעלמות והדרה
מוחלטת מתחומים אחרים. חשוב להבהיר שהכוונה אינה לבקר את התנהלות בתי המשפט ואופי
הפסיקה. בתי המשפט פועלים בסביבה פוליטית וכלכלית מורכבת, ונדרשים לכלכל את צעדיהם
והתנהלותם בסביבה המורכבת לצורך מציאת איזון ראוי ומתאים. עם זאת, הכוונה ברשימה זו
הינה לטעון שגישות שהיו רלוונטיות ונכונות עד לשנת 2023 צריכות להיבחן מחדש.
בית
המשפט מתנהל במשך שנים ארוכות באותו מרקם פוליטי-כלכלי-מדיני חברתי עדין ושברירי,
והצליח להגיע להישגים יוצאי דופן מבחינת התווית מדיניות, ביסוס נורמות ופריצת
גבולות משפטיים, אשר סימנו את הדרך להמשך. גישת בתי המשפט נעשתה בשום שכל, מתוך
הכרה במציאות נכוחה ולעיתים כנראה גם מתוך תקווה שסוגיות פוליטיות, כלכליות
וחברתיות מסויימות מצריכות זמן נוסף ויש לתת למערכת הפוליטית את הסיכוי להסדיר
סוגיות אלו. לכן, האמור במאמר זה מהווה מעיין חוכמה בדיעבד, מכיוון שאיש לא יכול
היה לנבא שמסלול החיים יביאו אותנו לאירועים שאירעו בשנת 2023. כמובן שיש כאלו
שחזו ושיערו שהאירועים החברתיים והביטחוניים שאירעו, עלולים להתרחש, אך יש קושי
להתנהל על בסיס השערות. לכן, למרות שהכוונה אינה לבקר בדיעבד התנהלות שיפוטית
וגישות שיפוטיות, עדין הטענה הינה שלאחר שמדינת ישראל הגיעה לצומת דרכים זו, יש
מקום לבחינה מחודשת ועדכון כמה ממוסכמות היסוד המוכרות לנו.
מתקבל
הרושם שהתהליך אליו אני מתייחס כבר מתרחש לנגד עניינו. אינדיקציות לכך ניתן לראות
במספר פסיקות של בית המשפט מהעת האחרונה, אשר מצביעות על שינוי מספר פרדיגמות
מוקדמות של בית המשפט.
כך
למשל, זה מכבר החליט בית המשפט העליון על דחיית כניסתו לתוקף של חוק שנועד להכשיר
את דרכו של מועמד ספציפי להגשת מועמדות לבחירות לראשות העיר טבריה.[1]
העתירה התקבלה פה אחד, אך בלטו נימוקיו של השופט שטייין, אליהם לא הצטרפו שאר חברי
ההרכב, אשר ייחס למגילת העצמאות פרשנות שלא נהוג היה לתת לה עד לאותה עת, לפיה
מדובר על מקור נורמטיבי עליון לחקיקת חוקי מדינת ישראל, ומכיוון שבמגילת העצמאות
נקבע ערך השוויון הגמור וכל חקיקה אמורה להביא לידי ביטוי ערך זה. כמובן שמדובר
בפרשנות שנכון להיום שנויה במחלוקת, וסביר להניח שתהיה כשלעצמה מושא למאמרים רבים
בהמשך. מבלי להביע דעה לגבי הפרשנות של השופט שטיין, אנו למדים כי פסיקת בתי המשפט
מגששת את דרכה ומחפשת מקורות נורמטיביים חדשים-ישנים לצורך ביסוס וקידום עקרונות
ותפיסות יסוד שלא נהוג היה להתייחס אליהם בעבר.
בפסק
דין אחר שנפסק לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים,[2]
בתי ספר עצמאיים תקפו את החלטת משרד החינוך ליישם את החלטת ממשלת ישראל ליישם
תוכנית שתביא לתקצוב בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים, רק בקרב בתי ספר בזרם החרדי ולא
לגבי בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים אחרים. בית המשפט לא נתן החלטה אופרטיבית, אך
קבע בסעד הצהרתי כי ההחלטה ליישם את התוכנית לתקצוב רק לגבי בתי ספר מוכרים שאינם
רשמיים אינה מנומקת ויתכן כי מהווה פגיעה בעיקרון השוויון, ולכן נקבע כי מדובר
בהתנהלות פסולה. חשוב להבין שהחלטה זו ניתנת על רקע הסכם קואליציוני במסגרתו הובטחו
תקציבים למגזר החרדי, ואלו נמצאים כיום במחלוקת קשה ותחת ביקורת ציבורית לנוכח
המשמעות של מתן תקצוב לבתי ספר שאינם מלמדים לימודי ליבה, ככל הנראה ללא מנגנוני
בקרה מספקים, וכל זאת כשישראל נמצאת על סיפו של אתגר תקציבי משמעותי במיוחד לנוכח
הוצאות המלחמה. אמנם מדובר בפסק דין של בית משפט מחוזי אשר אינו בעלת משמעויות
אופרטיביות, אך לדעתי מדובר בהחלטה שבית המשפט יכול היה לדחות בקלות בשורה של
נימוקים, בין היתר לנוכח היותה תיאורטית, חוסר הבהירות לגבי הצפוי בהמשך, מתן זמן
ארוך יותר למשרד החינוך לבחון אפשרות לתקן את ההחלטה וכיו"צ. עם זאת, בית
המשפט בחר להתעמת עם הסוגייה הרגישה, למרות, ואולי לאור ההקשר הפוליטי-חברתי הכולל
של עתירה זו, אשר ברור וידוע לו.
פסק
דין אחרון שאבקש לציין בהקשר הנוכחי הינו פסק דין במסגרתו בג"ץ הכיר בזכות
האימוץ לזוגות חד מיניים, בקובעו כי בני זוג מאותו המין כשירים לאמץ ילדים בהתאם
לסעיף 3 לחוק אימוץ ילדים,[3]
ולפסקי הדין האמורים לעיל מצטרף כמובן הדיון בהתאם לעילת הסבירות, במסגרתו בית
המשפט פסל לראשונה תיקון לחוק יסוד.
למרות
שמוקדם להסיק מסקנות מהדוגמאות האמורות לעיל, מתקבל הרושם שמדובר במקבץ של פסקי
דין המצביעים על ניצוץ של גישה אקטיביסטית בהחלטות בית המשפט, בשורה של פסקי דין
שעוסקים, בין היתר, בזכות לשוויון מהותי (למעט פסק הדין בעילת הסבירות). בית המשפט
אינו נמנע מלהתערב ולמתוח גבולות מוכרים למחוזות חדשים.
עם
זאת, מוקדם לקבוע לאן פניה של מערכת המשפט מועדות, והאם מדובר בניצנים ראשונים של
תהליך עמוק יותר. בנוסף, שאלה משמעותית בעניין זה נוגעת לשאלה האם שינוי הגישה המשפטית
יבוא לידי ביטוי גם בעולמות הכלכליים של המשפט? האם שאלות של צדק חלוקתי יעלו
לדיון והאם אנו צפויים לראות ערעור תפיסות של חוסר התערבות שיפוטית במקומות בהם
מבנה מערכות חברתיות ופוליטיות מנציח אי שוויון חלוקתי ומנציח בידול חברתי. האם
יועמדו למבחן מונחים של אי שוויון והגנה על גורמים כלכליים במסווה של ניטרליות,
באופן שיהווה בסיס לערעור יסודות קיימים המנציחים מבנה כלכלי שכבר כלל לא בטוח
שהינו בר קימא.
לחלק הבא: שינוי תפיסת עיקרון השוויון כבסיס לשינוי חברתי מעמיק
[1] בג"ץ
5119-23 התנועה לטוהר המידות נ' הכנסת (26.10.2023).
[2] עת"מ
(ירושלים) 40666-08-23 פורום בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים נ' משרד החינוך-
האגף לשירותי חינוך (18.12.2023).
[3] בג"ץ
5158/21 גורטלר נ' שר הרווחה (28.12.2023).
תגובות
הוסף רשומת תגובה